Page 242 - מפאי בראשית העצמאות אבי בראלי
P. 242
פרק ד
ובהסתדרות ,כלומר על סביבת החיים החיונית שלהם .לעומת זאת הלפרן סבר
שהמיסוד ההייררכי-חלוקתי שהתבסס אז הוא סם מוות לערכים החברתיים
המשותפים לו ולחברי המרכז .הוא הסיבה לכך שמפא"י אינה נענית כאשר היא 'פונה
אל החברים ודורשת מהם קרבן למען ענין גדול' ,שכן המיסוד ההייררכי-חלוקתי
מקדם אינטרסנטיות צרה.
אפשר לראות כאן כי בתפיסתו האוניברסליסטית היה הלפרן קרוב לבן-גוריון .אבל
בן-גוריון התמודד עם הפרטיקולריזם האינטרסנטי ,לשיטתו ,באמצעות עמידה על
עצמאות הממשלה המנהלת את המדינה ,ואולי לכן לא נתן את ידו למתנגדי המיסוד
ההייררכי ,על אף אהדתו הבסיסית כלפיהם; בעיקרו של דבר בן-גוריון סיפק גיבוי
למנהלי המפלגה ,גם במהלך ההכפפה הנדון כאן ,מפני שהם העמידו לרשותו מפלגה
צייתנית שלא תנסה להצר את צעדי ההנהגה הבכירה .לעומת זאת הלפרן אולי לא
שלל את התפיסה הממלכתית שעומדת על עצמאות הממשלה כדי להבטיח את
מסירותה ל'טובת הכלל' למול אינטרסים מגזריים או אנוכיים ,אבל סבר שהדרך
העיקרית להבטיח את 'טובת הכלל' היא התארגנות חברתית על יסודות רעיוניים
ומיסוד פוליטי משתף .מכל מקום ,קולו של בן-גוריון לא נשמע בישיבת המרכז הזאת
ובשתיים הבאות שיוחדו לערעור של אנשי 'המעורר' על החלטת המזכירות לפזרם.
מסגרת של חוג ,המשיך וטען הלפרן ,היא הכלי היחיד של 'חבר שרוצה ללחום לא
למען האינטרסים הצרים שלו או של הקבוצה שלו' – לשם כך עומד לרשותו במפא"י
התא המקצועי ,ועד העובדים והתא במקום העבודה – 'אלא למען אידיאה ,למען
צורך של הכלל' .ולכן הוא קרא למפא"י להפוך את החוגים למסגרות מוכרות של
המפלגה לפי המתכונת שחוג 'המעורר' הציע והמזכירות דחתה.
עכשיו הדחייה מתבררת לנו יותר :חוג עצמאי שכזה לא רק גורע פורמלית או
פוטנציאלית מכוחם של מנהלי המפלגה ,אלא הוא מערער את בסיס כוחם .כאשר
אינטרסנטיות אישית או קבוצתית היא המניע הדומיננטי בפעילות הפוליטית של
חברי המפלגה ,קל למנהלי המפלגה לשלוט בהם בשיטות של חלוקת טובות הנאה
מסוגים שונים .לעומת זאת קשה לשלוט באנשים שפעילותם הפוליטית מוּנעת גם
משאיפות רעיוניות שמרוכזות בענייניו של הכלל ,כלומר קשה לשלוט באנשים
ששאיפות כאלה מניעות אותם לצד שאיפות אישיות יותר במגמתן .ביורוקרטים
מפלגתיים יתקשו במיוחד לשלוט באנשים שכאלה )לעומת זאת בן-גוריון לא
התקשה בכך ,ואכן מרבית אנשי האופוזיציה למיסוד ההייררכי במפא"י היו נאמנים
לבן-גוריון והתעלמו מן העובדה שהמיסוד הזה נשען על הגיבוי שלו ,כמו שהודגם
בדיוני המזכירות על חוג 'המעורר'(.
עוד אפשר לראות כאן שאנשי 'המעורר' לא היו כנים ואף לא עקיבים בהתחייבות
שלהם לא להתארגן סביב עמדות פוליטיות מסוימות ,והדבר בולט מדרך ההנמקה
של הלפרן וכן מן הנוסח של תקנון החוגים שאנשי 'המעורר' הציעו למזכירות.
][234
