Page 263 - מפאי בראשית העצמאות אבי בראלי
P. 263
פרק ה
התבססות השליטה ההייררכית
לכאורה חוג 'המעורר' לא פורק .אבל למעשה חבריו נותרו חשופים למול ארגוב
וחבריו למזכירות ,והיה עליהם לבחור בין עיקור החוג והתמוססותו ובין הפרת
הוראותיה המגבילות של המזכירות אחרי שהמרכז אישר אותן .מנהלי המפלגה
הצליחו להעמיד אותם בפני בררה קשה :לפרוש מהמפלגה ,וכך לאשר בסופו של
דבר את הטענה שמלכתחילה הם היו סיעה פלגנית ,או לוותר למעשה על המאבק נגד
המיסוד ההייררכי של מפא"י ושל הזירה הפוליטית שהיא הייתה במרכזה .לא פרישה
ולא כניעה לא עלו כנראה בדעתם כאשר הקימו את החוג ,אבל מנהלי המפלגה
הצליחו לדחוק אותם לפינה הזאת.
הכריעו ,ככל הנראה ,נאמנותם של אנשי 'המעורר' למפלגה ולאידאולוגיה שלה,
רגש השיוך לתנועה ואינטרסים אישיים חיוניים של אנשים שהמיקרוקוסמוס
החברתי-כלכלי-פוליטי של מפא"י וההסתדרות היה סביבת החיים והעבודה שלהם,
עולמם התרבותי והחברתי-כלכלי ,רשת השיוך והזהות שלהם והכלי היחיד להגשמת
התקוות החברתיות והלאומיות שלהם .הם לא ראו חלופה לא להנהגת מפא"י
בראשות בן-גוריון ,אף על פי שפירוק החוג נעשה על דעתו ,ולא למערכת הפוליטית-
חברתית-כלכלית שמפא"י ניהלה .אנשי 'המעורר' עמדו על מיסוד של דמוקרטיה
משתפת במפלגה ,מפני שהם סברו כי זו הדרך להתאים את ערכיה של הציונות
השמאלית למציאות של המדינה החדשה ,אבל מחוץ למפא"י לא היה כל שחר
למאמץ הפוליטי הזה.
האחיזה של מנהלי המפלגה וראשי 'הגוש' בחייה הפנימיים של מפא"י הגיעה אז
למידה כזאת שלא היה סיכוי לאופוזיציות פנימיות כמו זו שניסו 'הצעירים' או אנשי
'המעורר' להציב מולה ,ללא סיוע של ההנהגה הבכירה ושל בן-גוריון במיוחד.
ואמנם בן-גוריון היה במידה מסוימת עקב אכילס של הקבוצה הפוליטית השלטת
במפלגה ,בגלל אהדתו למעשה חברתי-פוליטי דינמי .אבל בסופו של דבר קבעה יותר
העדפתו לסדר שיטתי ,למדרג שלטוני ברור ולריכוז וגיבוש הכוח הפוליטי ,הכוח
שהוא טרח כה הרבה על יצירתו.
בשלב מסוים נראה כאילו בן-גוריון דוחק במנהלי המפלגה להפקיד בידי חוג
'המעורר' את 'המפתחות' של סניף תל אביב ,מרכז כוח חשוב של 'הגוש' לצד
המוסדות המרכזיים של ההסתדרות .אבל אנשי הקבוצה הפוליטית ששלטה ב ִברכתו
][255
