Page 366 - מפאי בראשית העצמאות אבי בראלי
P. 366
פרק ז
הכעיס מאוד את מנהלי המפלגה והניע אותם להחזיר לידיהם את השליטה בעיתון
'דבר' ,אחרי שנים שהוא היה מטרד לא מבוטל למנהלי המפלגה ולאנשי 'הגוש'.
זה הרקע לתגובה הפומבית הנדירה של אחד מקבוצת מנהלי המפלגה ,חבר הכנסת
עקיבא גוברין .יש להניח שגוברין נחלץ להשיב ולחרוג משתיקתה היחסית של
קבוצתו גם לנוכח חריפות ההאשמות ,שהרי הלפרן הטיח במנהלי המפלגה שהם
פוגעים בלב התקוות האידאולוגיות של תנועתם .גוברין ענה ולא ענה לו .עיקר
מאמרו )'על רמת החיים'( היה ויכוח עם הטענה שנפגעה רמת החיים של העובדים
והבעת שביעות רצון מההישגים בקליטת העלייה .על טענות הלפרן נגד נטרול
המפלגה הבטיח גוברין לענות בעתיד .כאן הוא הסתפק בהבעת זעזוע מן הטענה
שהוא וחבריו הם 'חומר ללוש' ,וכך חיבר רטורית את עצמו ,חבר כנסת ועסקן בכיר
במפא"י ,עם הקהל שהוא וחבריו אכן לשו52.
אחת התכונות הבולטות במחשבתו הביקורתית של הלפרן הייתה מגמתו החזקה
להראות שיש תלות הדדית ,לוגית-מושגית ואמפירית-היסטורית ,בין הסוציאליזם
ובין הדמוקרטיה .הלפרן מתייחד בכך שהוא אינו מסתפק בטענה השגורה שלא ייתכן
סוציאליזם ללא משטר דמוקרטי במוסדות המדינה ,ומנסה להראות – בצומת קריטי
של כינון מדינה – שלא ייתכן סוציאליזם שאינו מאמץ גישה דמוקרטית רדיקלית
במיסוד הפוליטי של החברה האזרחית לארגוניה העיקריים ,ובעיקר המפלגה
הסוציאליסטית .ייחודו של הלפרן יובן טוב יותר אם נשווה את דבריו לדברי עמיתו
לעריכת 'דבר' ,הרצל ברגר ,מסאי ואידאולוג שהיה קרוב לו בהשקפותיו .גם ברגר
דבק בסוציאליזם ובדמוקרטיה .השניים נבדלו במידת האינטגרליות של החיבור בין
האידאולוגיה הסוציאליסטית ובין האידאולוגיה הדמוקרטית :הלפרן ראה בהן שתי
פנים של אותה תפיסה ,ואילו ברגר אחז בשתיהן בנפרד.
ההבדל הזה אולי מסביר את ההבדל בין הדחיפות שייחס הלפרן למיסוד דמוקרטי
של מפא"י ,לעומת צדדיות העניין מבחינת ברגר .ברגר היה מעוניין בהסדרה
דמוקרטית של מוסדות המדינה מצד אחד – ודעתו נחה מהתפתחותה של מדינת
ישראל לכיוון הזה )אם כי הוא היה מודאג במקצת מנטיות ריכוזיות שהתגלעו בה(;
והיה מעוניין בהתפתחות כלכלית-חברתית של תאי חברה סוציאליסטיים מצד אחר –
וגילה גם כאן אופטימיות .הלפרן לעומת זאת סבר שיש תלות הדדית בין שני
התחומים ,ולכן התפתחות הפוליטיקה הישראלית לכיוון הייררכי הוליכה אותו
גוברין ,רמת החיים .ראו גם ערעורו של אהרון בקר ,ראש המחלקה לאיגוד מקצועי בהסתדרות 52
העובדים מיולי ) 1949א"ע ,החלטות הוועדה המרכזת ,(24.7.1949 ,על הבסיס העובדתי
והחישובי של טענות ששטח יחיאל הלפרן במאמר הנזכר כי השיעור של שכר הפועלים השכירים
מן ההכנסה הלאומית פחת מ 55-אחוזים ב 1947-ל 44-אחוזים ב) 1952-כ 59-אחוזים לפי בקר,
לרבות פועלים במשק העצמי הקומונלי והקואופרטיבי( והכנסתם גדלה רק פי ארבעה שעה
שההכנסה הממוצעת של העצמאים עלתה פי שמונה .בקר ,רמת החיים.
][358
