Page 38 - מפאי בראשית העצמאות אבי בראלי
P. 38
מבוא :מפא"י היישובית
השאלה המהותית שמנהיגי אחדות-העבודה דנו בה במחצית השנייה של שנות
העשרים הייתה שאלת הלגיטימציה של כוחם הפוליטי ,הכוח שהם טרחו באותן
שנים על גיבושו :האם כוחם הפוליטי יוצדק בתמיכת סגל רחב אך מוגבל במספרו
של חלוצים מאורגנים ,כמו חברי הקיבוץ-המאוחד ,והאם מקור סמכותם יהיה טמון
בזיהוי בינם ובין 'ארגוני המגשימים' – או שכוחם ייקבע בבחירות כלליות של
הפועלים חברי ההסתדרות ואחר כך של כלל הציבור ,וסמכותם תתבסס על בחירות
דמוקרטיות? אפשר לזהות כאן ,בדיוני אחדות-העבודה של המחצית השנייה של
שנות העשרים ,שורש של אחד הוויכוחים שיחצו את מפא"י בשלהי שנות השלושים
ובמחצית הראשונה של שנות הארבעים .אחר כך ,בתחילת שנות החמישים ,הם
ייסובו לוויכוחים על הממלכתיות ויפרידו בין מפא"י לשני אגפיה של מפ"ם.
אין לערבב בין עמדה אלקטורלית-ייצוגית ,שנציגה הבולט היה בן-גוריון ,ובין
עמדה פלורליסטית-משתפת .אחדות-העבודה נאלצה לפעול מתוך התחשבות
בשותפים פוליטיים בהסתדרות ,וכך גם מפא"י בהנהלת הסוכנות ,אבל לא זה היה
דפוס הפעולה ששתי המפלגות האלה שאפו אליו .הפלורליזם נכפה על בן-גוריון
וחבריו .ההכרח לנהל את ההסתדרות ואחר כך את המוסדות הלאומיים במתכונת
מעין פרלמנטרית נבע מן האופי הוולונטרי של הזירה הפוליטית .האופי הוולונטרי
ִאפשר פרישה מן המסגרות ולכן מצד אחד ִחייב הסכמיות ומצד אחר ִחייב הגנה על
האחדות החברתית המאוימת באמצעות העלאתה אל מעמד של מעין קדושה.
לפיכך הנטייה לצדד בדפוס לגיטימציה אלקטורלי-ייצוגי ,נטייה שיוצבה עם
הקמת מפא"י וביתר שאת עם פילוגה של מפא"י בשנים ,1944-1942לא ביטאה
בהכרח עמדה פלורליסטית .ראשית ,ראשי אחדות-העבודה רק נקלעו להכרח לפעול
במסגרות קואליציוניות .שנית ,הם לא היו אמונים מלכתחילה ,מתוך ההנחות
החברתיות-פוליטיות המקוריות שפיתחו בינם לבין ,ÌÓˆÚעל דמוקרטיה פרלמנטרית
פורמלית או על הרעיון שראוי כי הפוליטיקה תשקף את מגוון האינטרסים ואת
ההשקפות הרווחות בחברה .להפך ,בראשית שנות העשרים ניכרה נטייה בין ראשי
אחדות-העבודה להמעיט בערך הדמוקרטיה הפורמלית ,עד כמה שהיא נראתה להם
מנותקת מפעולה ממשית ,לשלול את 'הפסולת של הפרלמנטריות החיצונית' ,כדברי
כצנלסון ,שאין בה אלא 'דיבור ,דיבור ודיבור' 49.גם מזווית ראייה זו אפשר להבחין
ומדידים ,כגון מיספרי קולות בוחרים ונציגים' .שפירא ,ברל ,ב ,עמ' .719-716לעומת זאת בן-
גוריון היה בהחלט מנהיג מסוג 'מדיד' זה .עוד על הצד הכריזמטי באישיותו של כצנלסון ראו
קולת ,אבות ומייסדים ,עמ' .87-86שפירא וקולת שיקפו שני פנים בהנהגתו הכריזמטית של
כצנלסון – זה שאינו נשען על קריטריונים מדידים ,ולכן מעורר ביקורת לעתים ,וזה העממי,
השרוי בין האנשים .משתי בחינות אלה היא הייתה שונה מהנהגתו של בן-גוריון.
49הוא אמר את הדברים על הוועידה הציונית בלונדון ,כ"א בתמוז תר"ף ) .(1920כצנלסון ,כתבים,
א ,עמ' ;230על הסתייגות כצנלסון מדמוקרטיה פורמלית לשמה ראו עוד גורני ,אחדות העבודה,
][30
