Page 440 - מפאי בראשית העצמאות אבי בראלי
P. 440

‫פרק ח‬

‫נימוס‪ :‬אין כאן 'בקורת על אישיות ביוגראפית'‪ ,‬כתב‪ ,‬אלא 'קביעת העובדה הלא‪-‬‬
                                        ‫אישית על התקופה שהאיש עמד בראשה'‪.‬‬

‫רוטנשטרייך אף ניסה להסביר שם איך קרה שחזונו של בן‪-‬גוריון לא התגבש לכדי‬
‫עקרונות יישומיים‪ :‬ראשית‪ ,‬בעלי חזון ואישים כריזמטיים נוטים להתקשות בתרגום‬
‫חזונם לשפת מעשה; שנית‪ ,‬אחרי הנהגת עם במלחמה משתררת באופן טבעי הרגשת‬
‫'"אנטי‪-‬קליימקס"' של יום קטנות‪ ,‬והיא מוליכה לעתים גם לנטייה לא לתת ל'קטנות'‬
‫את המגיע להן ולדבוק ב'קצב של קאטאסטרופות' שהתאים למלחמה במקום 'קצב‬
‫אורגאני' כיאה לעתות שלום‪ .‬לפי רוטנשטרייך בן‪-‬גוריון מלכתחילה ערוך יותר‬
‫לפריצות דרך מאשר לפילוס נתיב סבלני‪ ,‬ובאותו זמן אף התקשה להסתגל למעבר‬
‫ממלחמה לשלום‪ .‬הוא קיווה שחילופי האוחזים בשלטון יסמנו שינוי מבני‪ ,‬מדיני‬
‫וחינוכי – שתוסר ההילה מהשלטון ותקודם התודעה ששלטון הוא תפקיד פרוזאי‪.‬‬
‫לצד זה הביע רוטנשטרייך דאגה שמא למול המבחנים הצפויים‪ ,‬הציבור לא ְיַיחס את‬
‫קשיי ההתמודדות שלו לחולשותיו ולאי‪-‬כשירותו שלו עצמו‪ ,‬אלא יַיחס את הקשיים‬
‫להיעדרו של בן‪-‬גוריון מן ההנהגה‪ ,‬ובכך הייתה טמונה לדעת רוטנשטרייך סכנה של‬
‫שיתוק היכולת של הציבור למצוא בתוך עצמו עצמה לתיקון פנימי‪ .‬התרפקות כזאת‬
‫אינה אלא גילוי של פחד וחולשה והשתקעות בה אף תגביר אותם‪ ,‬לדעת‬

                                                                 ‫רוטנשטרייך‪18.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬אפשר לראות שאמנם הביקורת של רוטנשטרייך הייתה נוקבת‪ ,‬ובמידה‬
‫מסוימת לא ידידותית‪ ,‬אך בכל זאת עיקרה נסב על סגנון ההנהגה של בן‪-‬גוריון ולא‬
‫על עקרונותיה‪ .‬בחינה של התבטאויות בן‪-‬גוריון באותה תקופה על הסתגלותה של‬
‫תנועת העבודה הציונית למסגרת החדשה של המדינה תראה בבירור את השיתוף‬

                                       ‫העקרוני בין תפיסתו לתפיסת רוטנשטרייך‪.‬‬
‫ההתבטאות המוקדמת של בן‪-‬גוריון התפרסמה באפריל ‪ 1949‬במאמר 'משא‬
‫המדינה ונושאיו'‪ ,‬המבוסס על דברים שנשא במוצאי המלחמה במועצת מפא"י ב‪12-‬‬
‫בינואר ‪ .1949‬הוא פנה שם לכלל החברה ובייחוד לאנשי הקיבוצים והמושבים‬
‫בקריאה – אחת מן הקריאות שהשמיע אז – להתגייס לקליטת העלייה הגדולה‬
‫שהממשלה בראשותו החלה להביא ארצה‪ .‬תקוותו שאנשי הקיבוצים והמושבים ייענו‬
‫ויתגייסו לקריאתו שהייתה לימים לאכזבה‪ ,‬והוא הביע אותהּ בנאום 'בוש ונכלם'‬
‫המפורסם שלו בכנסת‪ ,‬אותו נאום שרוטנשטרייך הזכיר לגנותו במאמר שצוטט‬
‫למעלה; פה עדיין ניכרת התקווה‪ ,‬אם כי הוא בהחלט היה מודע לקושי שקופל‬

                                                                      ‫בתביעתו‪:‬‬

‫חברינו בהתישבות העובדת חייבים בשינוי‪-‬ערכים קטן‪ :‬עד כאן היו כל‬
‫העולים רק בבחינת רזרבה לדגניה ומשמר העמק ועין‪-‬חרוד ונהלל‪ ,‬ובימים‬

                                               ‫‪ 18‬רוטנשטרייך‪ ,‬חילופי משמרות‪ ,‬עמ' ‪.217-215‬‬

                                     ‫]‪[432‬‬
   435   436   437   438   439   440   441   442   443   444   445