Page 23 - etmol 59
P. 23
אלתרמן בבית קפה ,כל יום ששי ״טור׳ הבינוהו כולו ,שכן האנגלים אסרו לדון בנושא השיר ,אבל
אלתרמן בפיקחות הערים עליהם ופירסם מה שהצנזורה
ב״דבר״ של הראשון ביוני 1943נתפרסמה תמונה של
שתי נשים צעירות :צביה לובטקין וטוסיה אלטמן ,ממנהי האנגלית אסרה.
גות התנועות החלוציות בפולין ומראשי המחתרת היהודית אותו זמן נקראו צעירי היישוב להתגייס לצבא הבריטי,
בפולין .הודעה מסרה :״עשרה ימים נמצאת כבר אצלנו כדי להילחם בגרמנים המאיימים על העולם .האנגלים רצו
הידיעה כי נפלתן בקרב .בטלגרמה הראשונה נפלה שגיאת שהגיוס ייעשה בלשכות־גיום שהם פתחו ,אבל מוסדות
כתיב ,אם-כי ברור למדי מה היא אומרת .נאחזנו ביתקוה היישוב רצו שגיוס זה ייעשה על״ידם ,כדי שתהיה ביקורת
שמא לא נכון הדבר ,והנה הטלגרמה ההורסת כל אשליה - על המתגייסים ,כדי שאפשר יהיה להמשיך בקשר אתם
בענייני ״הגנה״ וכדי שיקבלו עליהם את מרות ההנהגה
כי אכן אמת הדבר.״ היישובית .האנגלים נאלצו להסכים להסדר זה ,שאם לא כן
נפילתן של שתי הלוחמות עורר זעזוע ביישוב ,ואלתרמן לא היו כמעט מתגייסים יהודים בארץ -אבל עשו את הכל
פירסם ״טור״ לזכרן .טורי אלתרמן כאמור ,היו טורי כדי להכשיל את הלשכות היישוביות .הם חשדו כי לשכות
מלחמה ,תגובה ,לעג ,זעם .הפעם היה זה טור של אבל. אלו יש להן קשר עם ״ההגנה״ וגם בשיאה של המלחמה
המוטו שלו היה :״צביה גרה בשכנות המידית עם המוות.
טוסיה נמצאה אצל צביה״ .והשיר פנה אל הנערה היהודית בגרמנים ,עשו האנגלים את הכל כדי להילחם ב״הגנה״.
בחודש אפריל 1943פרצו שוטרים ובלשים אנגלים
הלוחמת: ללשכת הגיוס בתל״אביב וערכו בה חיפוש כדי למצוא
הוכחות לקיום קשרים עם ה״הגנה״ ול״מעשי אלימות״.
כן היית בביתו של העם המומת הצנזורה האנגלית אסרה כל פירסום על החיפוש והעתונים
העברים לא יכלו לספר עליו מאומה .שמועות רבות עברו,
מצויה לכל עת ולכל צורך אולם איש לא ידע בדיוק מה קרה .אלתרמן מצא דרך
להתגבר על איסור הצנזורה ובשיר אחד בשם ״עונת
לריצות ,לדאגות ,לפרטי הפרטים הסיוד״ סיפר בעצם מה קרה .יש לזכור גם שהיה זה בעונת
הפסח ,אותו זמן שנהגו אז לנקות ,לשפץ ולסייד את הבתים
וזוטות המצור בלי מרפא ובלי מים.
לכבוד החג .וכך הוא הבית הראשון של ה״טור״.
נערה ,כך דברי הימים מביטים,
לזוכרך ולשמור את מראך. מסיירים ,מנחים ,מזיזים שולחנות,
מהפכים במגירות ,כתיל,ים שמים עין,
וכדרכו ,ידע אלתרמן לשלב את המאורע הטרגי בתולדות
האומה ,לארוג את דמות הלוחמות בהיסטוריה היהודית: הה ,עונת הסיור ,היפה בעונות.
הם ראוך ,נערה ,וידעו אותו ליל ברול ,,ברול ,הכל! מני גימל ער עין.
כי הסף שעליו את נופלת לכאורה ,שיר תמים ,המכוון גם לעונה בה התפרסם -פסח,
הוא אחד הספים של תולדות ישראל, ואין ביכולתה של הצנזורה הבריטית לאסור פירסום שיר
כזה המדבר על משרדים שמנקים ומסיידים אותם .אבל
סף המוות וסף התוחלת. כמובן ,שאלתרמן איננו מתכוון למשהו תמים ,אלא למעשי
המשטרה ,ובעצם ,למעשי הבולשת הבריטית ,שפשטה על
כאמור ,היה זה אחד השירים המזעזעים בשירי אלתרמן - משרדי הגיוס היהודים .הסיפור על הסיוד הריהו סיפור נאה,
אבל הוא לא נכנס לספר שיריו ,והסיבה ,כי היתה אבל במילה ״סיוד״ מרמז אלתרמן לס.י.ד - .הוא הסי.איי.
טעות במברק ,כפי שהתברר אחר-כך .טוסיה אלטמן נספתה
במאבק ,אבל צביה לובטקין ניצלה .ביוני 1946הגיעה די ,.ראשי״התיבות של הבולשת באנגלית.
לארץ ,יחד עם בעלה יצחק צוקרמן ,הוא ״אנטק״ ,סגן מפקד הבית הרביעי בשיר מגלה טפח נוסף:
המרד היהודי בגיטו ורשה ,ושניהם הביאו ליהודי הארץ ,את
סיפור המרד הגדול ,בורשה ובמקומות אחרים ,שעה שמע בטפחות עור מטפלת יר הסךר
טים אחזו נשק ביד ,כדי להציל את כבודו של העם היהודי, אך מכאן נטויה למסר היא,
והרוב נספו. ובזמן האחרון על שומרי המסר
וגם על כך כתב אלתרמן שירים ונושא זה של מרד הוא עורך את הסייר בצרי.
ומוות-בשתיקה היווה נושא חשוב בשיריו וגם במאמריו
הכתובים .שכן בשנות הששים פסק אלתרמן להגיב בשיר שומרי המסד הם אנשי ה״הגנה״ .בשורה ״הוא עורך
על מאורעות היום ופנה לכתיבה בפרוזה ,למאמרי פולמוס הסייד בצדי״ -מציע אלתרמן להחליף את הסמ״ך שב־
חריפים ,שחלק מהם הופיעו בעתון ״מעריב״ ופורסמו בספר
״סייד״ ב״צד״י״ והמילה תהיה ״צייד״.
נפרד. בבית האחרון רומז אלתרמן ,על הצפוי אחרי תום המלח
23 מה:
כי אמנם השלום עור חזון לעתיר
וררכים עור רכות נכונות לו,
אך בארץ מורגש כבר ניחוח הסייר
המעיר איך עושים הכנות לו.
כאמור ,שיר זה לא הוכנס לכתבי אלתרמן ויש להניח,
מפני שהרמזים היו מתאימים לזמן בו נכתב ורק מי שקרא
בו ,בהם ,אז -הבינם.
טעות במברק
שיר אחר -והוא מן היפים בשירי הטור -אף הוא לא
הוכנס לספרים וזאת מסיבה אחרת :חלה בו טעות כתוצאה
ממברק משובש ,אף-על-פי-כן ,ראוי שיר זה לפירסום עד
היום.