Page 4 - etmol 49

‫החברתי‪ ,‬מבלי שיהיו לה התחייבויות מיוחדות או תפקידים‬ ‫זוהי רק השערה והבעיה שעדיין לא נפתרה היא‪ ,‬מתי‬
‫מסויימים בקהילה‪ .‬לנו נראה גם הסבר אחר‪ :‬רופינה היתה‬ ‫הפך המקום לבית״כנסת‪ ,‬האם בשלב השני או השלישי‪.‬‬
‫״מנהלת״ את תפילות הנשים עזרה להן בבית‪-‬הכנסת‪,‬‬ ‫ממצאים ארכיאולוגיים מסויימים‪ ,‬כמו סגירת הכניסות‬
‫כיוון שבאותה תקופה ידעו מעט נשים לכתוב או לקרוא וגם‬ ‫הסמוכות לפלסטרה )מקום ההתגוששות( וכיוון הבניין לצד‬
‫כתבי‪-‬היד היו מועטים‪ .‬רופינה היתה מעין ״חזן של נשים״‪.‬‬ ‫מזרח ‪ -‬שינויים שחלו בשלב השני ‪ -‬מעלים את ההשערה‪,‬‬
‫כי הפיכת המקום לבית־כנסת היתה באותה תקופה‪ .‬דעה זו‬
‫הכתובת השניה מיוחסת למאה הרביעית או החמישית‪.‬‬ ‫של החוקר א‪ .‬ר‪ .‬סיגר נראית כהגיונית‪ ,‬אולם יש החולקים‬
‫לפיה אנו יכולים ללמת‪ ,‬כי באותו זמן היה בבית‪-‬הכנסת של‬ ‫עליה ומציינים‪ ,‬כי האפסיס מזמנו של השלב השני בבניין‬
‫איזמיר חדר פנימי או חיצוני‪ ,‬שהיה מרוצף במוזאיקה ובו‬ ‫נבנה כבסיליקה של בית״דין רומאי אזרחי‪ .‬לפי הממצאים‬
‫גם ספסל‪ .‬התיאור מזכיר בתי‪-‬כנסת דומים בדלוס שביוון‬ ‫ומסקנות שונות אפשר להניח גם השערה נוספת‪ ,‬כי במבנה‬
‫מהשלב השני היו שתי תקופות שימוש‪ :‬בזמן הראשון שימש‬
‫ובחמאם ליף)נארו( שבתונים‪.‬‬ ‫כבסיליקה רומית חילונית ובזמן השני שונה ייעודו והוא‬
‫בפריאנה גילו החוקרים ט‪ .‬וייגאנד וה‪ .‬שראדר בשנים‬ ‫הפך לבית״כנסת‪ .‬משנעשה המקום לבית״כנסת ניצלו בעליו‬
‫‪ 1898-1895‬בסיליקה מהמאה הרביעית שהם ראו בה‬ ‫החדשים את האפסים והפכוהו לאיזור ישיבה של זקני‬

‫כנסיה אם‪-‬כי עכשיו ברור היה שהיה זה בית‪-‬כנסת‪.‬‬ ‫העדה‪.‬‬
‫השלב השלישי של הבניין הוא מהמאה השלישית‪ .‬שלב‬
‫הבית נבנה כנראה בשני שלבים‪ :‬בשלב המוקדם היה זה‬ ‫זה מקביל לבתי‪-‬הכנסת בארץ־ישראל שנבנו לפי מה שמ­‬
‫בית קטן ופשוט‪ ,‬ובשלב השני נבנה מחדש כבסיליקה‪ ,‬כפי‬ ‫כונה ״הסגנון הגלילי״‪ ,‬כמו בתי״הכנסת בכפר־נחום‪ ,‬כור־‬
‫שמתברר משני כני‪-‬עמודים ששרדו‪ .‬האפסים המרובע במזרח‬ ‫זים‪ ,‬ברעם‪ ,‬מירון ועוד‪ .‬בבתי״כנסת אלו נמצאות שלוש‬
‫שהיה מיועד לארון הקודש‪ ,‬הפונה לירושלים‪ ,‬ספסל לאורך‬ ‫הכניסות העיקריות בקיר המכוון לירושלים והמתפללים היו‬
‫הקיר הצפוני‪ ,‬תבליט מנורה על עמוד ותבליט מעוטר בשני‬ ‫צופים אל הכניסות שבחזית‪ .‬בבתי‪-‬כנסת אלו‪ ,‬כמו בזה של‬
‫טווסים‪ ,‬מנורה ועץ )ברושי( ‪ -‬כל אלו מעידים כי המקום‬ ‫סרדיס מהשלב השלישי‪ ,‬לא היה אפסים קבוע‪ ,‬בו הוצב‬
‫היה בית‪-‬כנסת‪ .‬בכנסיה סמוכה נמצאו לוח בשימוש משני‪,‬‬
‫מעוטר במוטיבים יהודיים‪ :‬מנורה בת שבעה קנים‪ ,‬אתרוג‪,‬‬ ‫ארון־קודש עם ספר״תורה או מנורה‪.‬‬
‫לולב וכלי הנוטה לצד‪ ,‬שבו פתחים בשני צדדים‪ ,‬שהוא ללא‬ ‫בשלב הרביעי של הבניין היה בית״הכנסת שייך ל״סגנון‬
‫כל ספק שופר‪ .‬הלוח מעוטר גם ביריעות ספר‪-‬תורה המקי­‬ ‫המעבר״‪ ,‬כמו בתי״הבנסת באשתמוע‪ ,‬חירבת סוסיה‪ ,‬עין‪-‬‬
‫פות את המנורה‪ .‬תיאור כזה של יריעות ספר התורה מ^נוי‬ ‫גדי‪ ,‬חמת״טבירה וחירבת״שמע‪ .‬שני מבנים דמויי מקדשו־‬
‫גם על לוח שיש שנמצא בסרדיס ועל אבן‪-‬יסוד של קשת‬ ‫ונים נבנו מצדי הכניסה העיקרית‪ ,‬המצויה בקצה המזרחי‬
‫בנוה שבדרום סוריה‪ .‬השיש של האגן שנמצא לימין האפ­‬ ‫של הבניין‪ .‬אפשר שבמקדשונים אוכסנו שני ארונות ספרי‬
‫סים‪ ,‬שקוטרו כמטר‪ ,‬הוא הוכחה לחשיבותם של מקומות‬ ‫תורה‪ ,‬כפי המוכר לנו מכמה מקומות בתקופות מאוחרות‬
‫הטהרה‪ ,‬שנמצאו גם בבית‪-‬כנסת אחרים‪ ,‬כמו בעזה‪ ,‬בית‪-‬‬
‫יותר‪.‬‬
‫שערים‪ ,‬דורא‪-‬אירופוס וסרדיס‪.‬‬ ‫בין בתי״הכנסת מהתפוצות‪ ,‬בני המאה הרביעית‪ ,‬הבולט‬
‫ביותר יחד עם זה של סרדים‪ ,‬הוא בית״הכנסת שנתגלה‬
‫באוסטיה‪ ,‬ליד רומא‪ .‬הסידורים בו דומים לאלה של בית״‬
‫הכנסת בסרדים‪ :‬יש שם במה מעוגלת למחצה הפונה לירוש­‬
‫לים‪ ,‬והכניסות שונו אחר‪-‬כך על ידי תוספת של אדיקולה‬

‫)מקדשון(‪ ,‬כדי לאכסן את ארון הקודש‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬בית‪-‬הכנסת השני בגודלו בעולם לאחר סרדים‪ ,‬הוא‬

‫זה שנתגלה בעזה‪-‬ימית‪.‬‬

‫״חזך של נשים?‬

‫בפרגמון נתגלה קטע משל דלת או סורג מאיזור הבימה‬
‫מעוטר במנורה בעלת שבעה קנים‪ ,‬אתרוג ולולב‪ .‬מעל‬
‫למנורה מצוי כלי הנראה כעין כד קטן הפוך‪ ,‬בעל שתי‬
‫ידיות‪ ,‬כמו ממלא את בזיכי המנורה בשמן‪ .‬ללולב הנמצא בצד‬
‫שמאל יש בסים בצורה בלתי רגילה‪ .‬נראה לי שזהו מעין סל‬
‫של נצרים קלועים‪ .‬בצד ימין נחקקו כנראה שני המוטיבים‬
‫היהודיים המקובלים ‪ -‬שופר ומחתה‪ .‬אפשר להניח‪ ,‬כי שריד‬

‫זה מוכיח על בית‪-‬כנסת שהיה במקום‪.‬‬
‫באיזמיר נמצאו כמה כתובות יווניות‪ ,‬כולן קשורות‬
‫בקהילה יהודית או בבית‪-‬כנסת יהודי שהיה בעיר במאה‬
‫הרביעית או החמישית‪ .‬שתים מן^ הכתובות הן בעלות עניין‬
‫מיוחד‪ .‬אחת מהן מזכירה את ״רופינה היהודיה״ שנתכנתה‬
‫בתואר ״ראש בית‪-‬כנסת״‪ .‬החוקר ש‪ .‬קרוים טען‪ ,‬כי מאחר‬
‫שאין להניח כי תואר מעין זה יינתן לאשה‪ ,‬נראה שהיא‬
‫נתכנתה בו מפני מעמדו של בעלה )כפי שעד היום מכנות‬
‫לעתים נשים את עצמן בתואר בעליהן(‪ .‬לעומתו העלה ס‪.‬‬
‫ריינך את הסברה‪ ,‬כי התואר היה שייך לאשה בזכות עצמה‪.‬‬
‫גם קרוים וגם ריינך סבורים כי התואר ״ראש בית‪-‬כנסת״‬
‫שניתן לרופינה היה תואר של כבת שהעיד על מעמדה‬