Page 122 - סקסמוביל
P. 122
122
הפרק השביעי
למשה כהן היה חשוב להיזהר משוטרים
משה כהן התקשה לשחזר את האירועים שקרו ליד המזנון.
הוא היה מרוכז בנסיעה בתוך פקק תנועה שחור וצפוף
וצופר ללא הפסק .ליד החומות ,בדרכו להדסה הר הצופים,
נעצר לגמרי .חסר סבלנות הביט במראה ולא ראה את הזקן,
שנדחס למושב האחורי .רק שמע חרחורים מעוררים דאגה.
משה קילל ונזכר איך רגע לפני תום אפלולית היום ,רגע
לפני רדת החשיכה ,הוא ירה ארבע יריות .כולן כוונו אל
רגלי הפורעים .בשלושה מהם פגע בבירור .הוא שמע את
צרחות הכאב .הרביעית החטיאה .אז נשמעה ירייה חמישית
מכיוון צפון מזרח ,ודמות אחת נפלה .שריקת כדור נוספת,
הכריחה אותו להתכופף ,אולי אפילו להשתטח .הוא לא
בדיוק זכר .תוך כך כיוון את אקדחו אל הרשף .הוא הבחין
בשתי דמויות ,אך הוא לא הספיק לירות ,הן נעלמו.
למשה היה ברור .נעשה כאן רצח .רצח בידי מתנקשים
מקצועיים .הוא שלל מיד פיגוע חבלני .מהיכרותו את
המחבלים ידע את נחישותם .הם לא בורחים .הם מנסים
להשיג עוד הישג .עוד רצח .רק הפליליים בורחים עם סיום
משימתם .ובכן ,הדמות הרביעית הוצאה להורג .לא עניין
את משה מי הדמות שהוצאה להורג .הוא גם לא שאל למה.
הוא זכר ארבעה שהגיעו אל מבנה המזנון בצד השביל
במטרה ברורה :לפגוע בזקן .באפלולית היום תקפו אותו.
הוא ראה צעירים בועטים באיש זקן ,מגלגלים אותו על
אבני השביל ,מכבים על גופו סיגריות ומכים בראשו פעם
ועוד פעם .הם צחקו וקראו קריאות לא מובנות .בראותם
את משה עומד במרכז השביל נרתעו ,ולרגע נסוגו מהזקן
חסר האונים .משה שלף את אקדחו וירה.
