Page 119 - סקסמוביל
P. 119
119
לאיש צלע אחת או שתיים ,חשב משה .הוא נאלץ להרים
את פלג גופו העליון של הזקן על כתפיו ,והחזיק את שתי
ידיו חזק ליד חזהו ורץ .רגליו של הזקן נגררו על האספלט
ונתקלו באבנים שבשולי השביל .הוא קיווה שהכאבים לא
גדולים מידי .האיש היה כבד גוף .שמן .משה תהה בן כמה
הזקן.
בהגיעו למכונית מתנשף כמו שלא התנשף שנים רבות מיהר
להשליך ולדחוס את הזקן הכבד למושב האחורי של
המכונית ,ברגלו הימנית דחף בכוח את האיש ושמע אנחת
כאב .ליבו נחמץ .למשה כהן לא הייתה ברירה .הוא חש
שהוא חייב להיעלם מיד .רצי הלילה בוודאי שמעו את
היריות ויהיו כאלה שהבחינו בשתי דמויות אפלות נכנסות
למכונית .בעוד רגע גם זוגות נאהבים בחושך שעל הטיילת
יתעוררו גם הם ,וישאלו את עצמם אם לברוח ואם לחפש
את מקור הירי .גם הטלפונים יצלצלו למשטרה או ל.101-
"אבאל'ה מה שלומך? תהיה איתי ,עוד רגע אנחנו בהר
הצופים".
כאילו מתוך בטן חבית שמע קול עמום.
"אני אתך ,בני".
אוקיי .הוא חי .מי שיש לו חוש הומור הוא גם חי מאד ,אבל
משה ידע שחוש הומור לא תמיד מציל חיים .הזקן נוטה
למות .הוא לחץ על הדוושה ועקף עוד מכונית בצורה
מסוכנת.
