Page 114 - סקסמוביל
P. 114
114
שוכר לחנות באזור שאיבד מזוהרו והפך לשממה מסחרית,
למוות.
הריח המוכר היכה באפו .פעם שמח לריח הדשנים .הם
כמעט שיכרו אותו .לא הפעם .הוא חש בחילה .הוא העיף
מבט בקופה הרושמת הישנה עם הכפתורים ,שמצלצלת
בהיפתח מגירת הכסף ושקל ,כמו עשרות פעמים לפני כן,
להשמיד אותה במכת פטיש אחת .הקופה הזאת מצלצלת
פחות ופחות ואת האקדח קנה במזומן מהמעט שהצליח
לחסוך למטרה הזאת .קניית אקדח .למה קנה אקדח? מה
הוא מתכוון לעשות באקדח? לא ידע .כל מה שידע שהוא
חייב לעצמו אקדח .הוא במשבר .כפי שלמד בעשרות שנים
של שירות ,אקדח היה חברו הטוב ואולי היחיד גם בעת
מצוקה.
איכשהו ,בדרך מוזרה ,מיסטית אולי ,אותו פרץ הזעם הפראי
שהדריך את רוב חייו והנה הוא מבקר אותו אחרי היעדרות
ארוכה ,ממלא אותו במין "אנרגיה" עליה הרבתה לדבר
רוחמה" .אנרגיה" אולי אלוהית ,אולי פנימית ,אולי חיובית,
אולי שלילית ,רוחמה תחליט בשבילו .היא מתפרנסת לא רע
בעבודתה כמתקשרת ואסטרולוגית .אולי "האנרגיה" הזאת
היא זאת שהוליכה אותו אל המטבחון הקטן שבחנות,
לקרוע את שקית הקפה אותה מעולם לא פתח ובוודאי עבר
זמן התפוגה של הקפה ,להוציא את הג'זווה שפעם התגאה
בו וממנו שפת קפה ומזג לאורחיו הערבים לפינג'אנים
מפוארים אותם קנה בטורקיה ,להדליק את ראש הגז
היחיד ,שהתפלא לראות בו את הלהבה מרצדת ,ולהכין
לעצמו קפה של בוקר יום ראשון בשבוע בשעה אחת עשרה
וחמש עשרה דקות ולהתיישב מעבר לדלפק ולהחליט איך
הוא מציל את חייו ,או לא.
