Page 64 - סקסמוביל
P. 64
64
אותם מבלי להסיר מבטה מהשניים והיא מבולבלת
ומפוחדת.
'הרגשתי הרוסה .כל מה שרציתי היה רק לצאת'.
את הצעקה שמעה כשכף ידה הונחה על ידית הדלת .צעקה
צרודה ,מהולה בכאב ובעונג בל יתוארו .את המזרק עוד
הספיקה לראות ננעץ בזרועו של משה ,אחר כך את מבטה
של מיכאלה .לינור ברחה אל הסערה ,הגשם והקור .היא
רצה במורד ההר ,מתגלגלת ,נשרטת ,ונחבלת מהסלעים
הרטובים .היא לא חשה בכאב ולא חשה בקור ולא בגשם
וברוח .כל שידעה היה שהבית הולך ומתרחק ממנה ,הולך
וקטן והחלונות המוארים הופכים לעיני חתול צהובות
ושעליה לרוץ עד שייעלמו מעיניה כליל .
מיכאלה נשארה עוד רגע שכובה על גופתו של משה .הרגע
הזה היה נחוץ לה כדי להתאושש .הרגע הזה הציל את חייה
של לינור ,ששם למטה ,למרגלות ההר בוואדי השוצף מים
שמעה את צרחת הזעם של מיכאלה .צרחה איומה שרק
הגבירה את מרוצתה במורד הזרם .אחר כך ראתה את
אלומות הפנסים של מכונית משוטטות בשמיים ,מאירות
את טיפות הגשם .לינור נצמדה לדופן הוואדי והמשיכה
הלאה .משום מה חשבה על תיק הנסיעות שהשאירה
למעלה.
'הרגיז אותי שהשארתי לה את הדברים שלי'.
מיכאלה הפסיקה את החיפוש .היא ידעה שעליה לזנוח את
המכונית ולרוץ במורד .אבל הפעם ,בניגוד למה שהורגלה
כל חייה ויתרה על הטרף .אולי בגלל שחששה לשרוט
ולפגוע ברגלי השיש שלה? לא ידוע .היא בוודאי חשבה
שהשטן יקפיא את המנוולת למוות .אל הבית חזרה ,לסיים
את הפסל שאמור היה להיות יצירת חייה.
הפחד שדרבן את לינור לרוץ בתוך הוואדי ואיים לרסק את
רגליה באבניו שכח כשאלומות הפנסים נעלמו וחושך
