Page 146 - MOTIV-YEMY BERESHIT.MOTIV-YEMY BERESHIT.1A
P. 146

‫‪Pg: 146 - 5-Back 21-10-20‬‬

                                                                  ‫האוצרות האבודים‬

                              ‫"אדוני יודע כי בכל יום גודל מחננו‪"...‬‬
‫ַא ְב ָרם חייך בקורת רוח‪" :‬כן רבים יותר האנשים המקרבים‬

                                                            ‫לאמונת האמת"‪.‬‬
‫"זאת בדיוק הבעיה‪ ,‬אדוני! המחנה שלנו הופך להיות גדול מדי!‬

                                               ‫כל יום מתווספים אנשים!"‬
‫"אז מה בכך‪ ,‬אהובי? למה להיות מודאג? יש לנו די והותר מאכל‬
‫ומשקה בשביל כולם"‪ַ ,‬א ְב ָרם הביט ב ֱא ִלי ֶע ֶזר‪ ,‬ואינו מצליח לעמוד‬

                                                                   ‫על חששו‪.‬‬
‫"האוכל והשתייה אינם הבעיה‪ ,‬אני יודע‪ .‬הבעיה היא כי ִנ ְמר ֹוד‬
‫רואה את זה בעין לא יפה‪ .‬הוא מתחיל להרגיש מאוים מריבוי‬

                                                       ‫האנשים שבמחננו"‪.‬‬
‫קול צחוקו של ַא ְב ָרם הפסיק את דבריו‪" :‬ומה בכך? שירגיש‬

         ‫מאוים! אין אני חושש ממנו‪ ,‬ואף אתה לא צריך לחשוש!"‬
‫ֱא ִלי ֶע ֶזר נשמע לחוץ‪ ,‬קולו רעד משלא ידע איך עליו לפעול‪:‬‬
‫"אדוני יודע כי אבי‪ִ ,‬נ ְמר ֹוד אינו מודע לאמת"‪ ,‬קולו היה נשמע כי‬
‫קשה עליו להזכיר כי ִנ ְמר ֹוד‪ ,‬אביו‪" .‬הוא חושב שאני מגיע אליו‬
‫בשביל למסור לו ידיעות על מה שקורה במחננו‪ .‬הוא נתן לך אותי‬
‫כעבד כדי שארגל אצלך בבית‪ ,‬ואמסור לו את אשר קורה במחנה‬
‫אדוני‪ .‬הוא אינו יודע כי נאמן אני לאדוני‪ ,‬וכי מואס אני בו ובדרכו"‪.‬‬
‫ֱא ִלי ֶע ֶזר הביט ב ַא ְב ָרם בשפלות‪" :‬אני מקווה כי אדוני יודע את‬

                                                                  ‫נאמנותי‪"...‬‬
‫ַא ְב ָרם חיבק את ֱא ִלי ֶע ֶזר כאב את בנו האהוב‪" :‬בוודאי אהובי‪"...‬‬
‫"היום הייתי בבית ִנ ְמר ֹוד‪ ,‬הוא אסף את כל שריו וסיפר להם על‬
‫חלום שהוא חלם‪ .‬מהחלום הוא הבין כי אתה עתיד להרוג אותו ואת‬
‫כל עמו‪ .‬הוא פוחד מהחלום עד כדי כך שהוא ציווה לאסוף את כל‬
‫חיילותיו כדי לצאת למלחמת חורמה כנגד מחננו‪ .‬הוא עומד להביא‬
‫נגדנו אלפי רבבות חיילים חמושים ומיומנים בשביל להשמיד את‬
‫הקהל הקדוש הזה"‪ֱ ,‬א ִלי ֶע ֶזר פרץ בבכי‪ ,‬באומרו את דבריו‪" .‬גמור‬

                                        ‫ומוחלט אצלו להרוג את אדוני"‪.‬‬

                                                                           ‫‪146‬‬
   141   142   143   144   145   146   147   148   149   150   151