Page 277 - MOTIV-YEMY BERESHIT.MOTIV-YEMY BERESHIT.1A
P. 277

‫‪Pg: 277 - 9-Front 21-10-20‬‬

‫ימי בראשית‬

‫ָפ ִטי ָמה מזגה כוס מים לנווד הזקן ולחשה באוזן ְנ ָב ׄיות כי ירוץ‬
‫למטבח להביא לנווד אוכל משובח‪ְ .‬נ ָביׄות רץ בשמחה למלא את‬

                                                                   ‫רצון אימו‪.‬‬
‫ַא ְב ָר ָהם יושב‪ ,‬שותה ואוכל על הגמל‪ ,‬כמו שהבטיח לאשתו‪.‬‬
‫"אמרי נא ל ִי ְש ָמ ֵעאל‪ ,‬כאשר יבוא‪ ,‬כי האיש הזקן שוב בא מארץ‬
‫פלשתים לחפשו‪ ,‬ושאמרתי כי פתח האוהל טוב מאוד‪ ,‬וכי עליו‬

                                                                    ‫לשומרו"‪.‬‬
‫ָפ ִטי ָמה חרתה בליבה את דברי הנווד בלא להבין את משמעותם‪,‬‬
‫וביקשה ממנו כי יישאר לנוח מעט‪ַ .‬א ְב ָר ָהם סירב להזמנה‪ ,‬בירך את‬

                                    ‫האישה ואת בנה ושב למקומו ב ְּג ָרר‪.‬‬

‫"אבא‪ ,‬הנווד הזקן‪ ,‬שוב בא לכאן מארץ פלשתים!‪ְ "...‬נ ָב ׄיות רץ‬
‫לקדם את פני אביו וסבתו ששבו מהמרעה‪ִ .‬י ְש ָמ ֵעאל הרים את בנו‬
‫על זרועותיו‪ ,‬חש אכזבה על כי שוב החמיץ את ביקורו של אביו‪.‬‬
‫הוא מרגיש תשוקה לשוב אל חיק אביו ואל דרכו‪ָ .‬ה ָגר הביטה בבנה‬
‫במורת רוח‪ ,‬יודעת בבירור את רצון בנה לשוב אל אביו ולהתחרט‬

  ‫על מעשיו‪" .‬אתה חפץ לשוב אליו?‪ "...‬שאלה בלחישה את בנה‪.‬‬
‫"בכל מאודי‪ ,"...‬אמר הבן‪ ,‬כשהוא מודע לכך שאימו לא תשוב‬
‫למאהל אביו‪ ,‬כל עוד ָ ׂש ָרה נמצאת שם‪ .‬שיחות רבות ניהלו האם‬
‫והבן בהיותם רועים את הצאן במדבר‪ ,‬דיונים ארוכים על ההבל שבו‬
‫הם חיים לעומת החיים הערכיים אשר ניסה ַא ְב ָר ָהם להנחיל להם‬

                                                              ‫ולכל בני ביתו‪.‬‬
‫"אתה צריך לשוב‪ ,"...‬אמרה ָה ָגר לבנה בהתקרבם אל האוהל‪,‬‬

                                      ‫"אין לך מה לחפש במקום אחר‪"...‬‬
‫"ומה איתך?" אמר ברפיון פה‪ָ .‬ה ָגר חשה את לב בנה נקרע בין‬

                                            ‫הנאמנויות‪" :‬אני אסתדר!‪"...‬‬
‫ָפ ִטי ָמה‪ ,‬ששמעה את קולות הבאים‪ ,‬יצאה בשמחה להקביל‬
‫את פניהם‪ ,‬ממלאת קערות מים ורוחצת את רגלי בעלה וחמותה‪.‬‬

‫‪277‬‬
   272   273   274   275   276   277   278   279   280   281   282