Page 50 - EFI-BSHVILY AHARON.EFI-BSHVILY AHARON.1A
P. 50

‫‪Pg: 50 - 2-Back 21-04-25‬‬

‫בשבילי אהרן‬                            ‫‪44‬‬

‫שעברנו את השלב הראשון‪‬ .‬היה בכל העניין קסם של הרפתקה‪‬ ,‬שמחתנו‬
‫היתה כשמחת תלמידי בית ספר שובבים‪‬ ,‬העומדים לבצע איזו מהתלה‪,‬‬

                                                  ‫‬שחלק ממנה כבר הצליח‪‬.‬‬

‫עתה הגיע הרגע‪‬ ,‬שלדברי המתווך מליאון (‬‪‬ )Lyon‬וגם לדברי המבריח‪,‬‬
‫‬היינו בו כבר אחרי הסכנה הגדולה ביותר‪‬ .‬דודתי שאלה אותי אם אין אני‬
‫שמח‪‬ .‬״על מה״? ‬תמהתי‪‬ .‬אמנם עברנו את העיקר‪‬ .‬ונאמר לנו‪‬ ,‬כי כבר עברנו‬
‫גם את מקום המעבר של סיורי הז'אנדארמים ‪‬ -‬כל זה היה מאחורינו‪‬ ,‬אבל‬
‫כפי שנתברר לאחר מכן‪‬ ,‬היה זה רק מכשול זעיר לעומת הקשיים שעוד היו‬

                                                                 ‫צפויים לנו‬‪.‬‬

‫המסע התנהל בשקט‪‬ .‬חצינו כפר רדום‪‬ .‬כלבים נבחו‪‬ ,‬והלבבות הלמו‬
‫בחוזקה‪‬ .‬נחנו מעט והתלוצצנו‪‬ ,‬ומצב הרוח היה כה מרומם‪‬ ,‬שדיברנו רק על‬
‫המאמץ הגופני הצפוי לנו‪‬ ,‬כאילו חציית‪-‬הגבול עצמה היא עניין של מה בכך‬‪.‬‬

‫בן‪-‬דודי העמיס את המטען שלו ושלי על האופניים של המבריח‪‬ ,‬ועזר‬
‫לדחוף אותם‪‬ .‬הלכנו זה בצד זה‪‬ ,‬והוא אמר לפני בעל‪-‬פה קטע מגמרא סוכה‪.‬‬
‫‬היה בכך משום הכנה יפה לקראת החג הממשמש ובא‪‬ ,‬וזה עזר מעט להסיח‬
‫את הדעת מקשיי הדרך העולה בצורה תלולה‪‬ .‬התיק שלי‪‬ ,‬שהכיל את כל‬
‫המטען שלי ‪‬ -‬לא הכביד עלי כל כך‪‬ ,‬אבל נשיאת כל החפצים הקטנים של‬

       ‫הילדים ותיקיהם עייפה אותי‪‬ .‬גשם קל‪‬ ,‬אבל טורדני‪‬ ,‬התחיל לרדת‬‪.‬‬

‫המבריח ניחם אותנו‪‬ ,‬שהנה עוד מעט נגיע לסוכת הרועים ״‬שלה״‬
‫(‬‪‬ )Chalet‬שלו‪‬ ,‬אבל חלפו עוד שעות עד שהגענו לסוכה המטה‪-‬ליפול‪‬ .‬זה היה‬
‫השקר הראשון שגילינו בדבריו‪‬ .‬ומכאן התחלנו לחשוד בכל מה שאמר לגבי‬

                                                     ‫הדרך שעוד צפויה לנו‬‪.‬‬

‫הלילה היה קר ורטוב‪‬ .‬שכבנו על קש דליל ביותר‪‬ ,‬וחיכינו שיחדל לרדת‬
‫גשם‪‬ ,‬כדי שנוכל להמשיך בדרכנו‪‬ .‬היה זה העיכוב הבלתי‪-‬נעים הראשון‪‬ .‬יום‬
‫שישי זה היה ערב‪-‬סוכות‪‬ ,‬וכבר אז הייתי בטוח‪‬ ,‬שלא נגיע לשוויצריה ביום‬

                                                         ‫הראשון של סוכות‬‪.‬‬

‫עברנו ליד פרות רועות ורועיהן‪‬ .‬פסענו בשטחים שוממים ושקטים‪‬ .‬נשמעו‬
‫בהם רק צלצולי הפעמונים של הפרות; ‬בכל זאת הם יצרו אצלנו בבדידות‬
‫הזאת רושם מפחיד ותחושה עמומה של דאגה‪‬ .‬בשעת מנוחה בדרך פנה‬
   45   46   47   48   49   50   51   52   53   54   55