Page 52 - EFI-BSHVILY AHARON.EFI-BSHVILY AHARON.1A
P. 52
Pg: 52 - 2-Front 21-04-25
בשבילי אהרן 46
שלנו חסרים ,ביניהם הדודה ושני ילדיה .נראה שהם תעו בדרך .חיכינו להם
זמן רב ,והם לא הגיעו .הם היו האחרונים ,ובפרשת דרכים אחת לא ידעו
כיצד להמשיך.
הרגשתי נקיפות מצפון שלא השגחתי עליהם בזמן ,ולא נשארתי לצידם.
היינו צריכים ללכת לחפש את האובדים ,אבל הפחד לשלום עצמך הוא
לעתים כה גדול ,עד שלא נשאר מקום לרגשות לגבי צרתו של הזולת( .רק
מאוחר יותר התברר ,באיזו מידה תרם אירוע זה ,בסופו של דבר ,להצלחת
ההרפתקה שלנו).
אני ובן-דודי החלטנו לא לחזור לחפש את הדודה .בגלל הניירות
המזוייפים שלי ריחפה עלי סכנה מיוחדת ,ואילו הדודה יכלה להסתדר
במקרה הצורך עם הניירות הבלגיים שהיו בידה .בכל זאת חיכינו להם עוד
די הרבה זמן - .היתה זו הרגשה נוראה ואיומה .עמדנו באפס-מעשה בגשם
השוטף ליד צריף איכרים ,ולבנו פעם בחוזקה .פחדנו .רצינו להמשיך אל
הגבול ,לברוח מן הסכנה ,להתרחק מן המקום הנורא הזה .המבריח ,נסע
על אופניו לחפש את האבודים ,אך חזר מבלי שמצא אותם .בדאגה המשכנו
בהליכה מהירה -עוד דרך מפרכת למדי היתה לפנינו.
סוף-סוף השלמנו את עקיפת הכפר ויצאנו מאיזור הסכנה של ביקורת-
הגבולות הצרפתית .הגשם לא חדל לרדת .אבל שמחנו שעברנו שלב זה.
העייפות היתה רבה מאוד ,והדרך היתה עוד ארוכה מאוד עד לסוכת-
הרועים -תחנתנו האחרונה לפני חציית הגבול.
בן-דודי התעייף מאוד ,חש שכוחותיו אוזלים ,וללא היסוסים רבים
השליך לארץ את המזוודה של הדודה .הפצרנו במבריח לומר לנו כמה זמן
עוד נותר לנו ללכת ,אך הוא השלה אותנו ,ולא אמר לנו את האמת .אחרי
כל חצי-שעה חזר ואמר :״עוד חצי שעה אנו מגיעים״.
קשה מאוד היה לעמוד בכל זה בגשם שוטף ובקיבה ריקה .עבר הלילה,
ואחרי תעיות אחדות בדרך הגענו עם שחר לסוכת-רועים גדולה וישנה ,שבה
קידמו את פנינו כמה רועים .עכשיו הגיע הזמן לישון .הרעב הציק לנו ,אך
כמעט לא היה לנו דבר לאכול ,כי הצידה היתה אצל הדודה .עוד יום נוכל
לסבול ,וקיווינו כי לאחר מכן כבר נהיה בשוויצריה.
