Page 262 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 262

‫‪Pg: 262 - 9-Back 21-05-11‬‬

                                                                  ‫‪ 262‬פ נ י י א נ ו ס‬

‫"הביטו‪ ,‬ידידיי! הנה הוא לפניכם בשלמותו! כתב הסוד של סן סולפיס‪ ,‬המפה‬
‫המובילה אל הגראל!" הבטתי בפיסת הקלף הדהויה והמקומטת‪ ,‬שנמתחה על‬
‫פני המשטח כפניה המסמורטטים של מטרוניתה ישישה‪ .‬הקלף השלם הכיל עתה‬
‫שתי מנדלות שניצבו זו מעל זו‪ .‬המנדלה העליונה‪ ,‬שנתווספה זה עתה‪ ,‬התהדרה‬
‫אף היא בטבעת מקיפה שהייתה מסומנת לכל אורכה בספרות רומיות ועוטרה‬
‫איורים סמליים לרוב‪ .‬אצבעו של סלינק רפרפה מעל לפס האנכי שחיבר בין שתי‬

                            ‫המנדלות ושאליו נתלווה כיתוב באותיות לטיניות‪.‬‬
‫"הא לכם‪ ,‬ממש כפי שאמרתי‪ ,‬הנה הכיתוב בשלמותו‪Quod est Inferius est :‬‬
‫‪ .sicut quod est Superius et quod est Superius est sicut quod est Inferius‬והנה‬
‫המנדלה השנייה ובטבורה הסמל הסולארי‪ ,‬והנה האיורים החסרים‪ ,‬המתארים‬
‫את שלושת השלבים הנוספים במלאכה הגדולה‪ :‬מורטיפיקציו‪ֵ ,‬ס ַפּרציו‪,‬‬
‫קוניונקציו‪ .‬עתה ניתן לגשת סוף סוף לכתב החידה של אולייה בעיניים פקוחות"‪.‬‬
‫סלינק הביט בכובד ראש בפניהם של הנוכחים‪ ,‬והללו זיכו אותו במבט חמור‬
‫סבר ההולם את המעמד‪ .‬אחר כך‪ ,‬בתנועה היאה לשחקן תיאטרון‪ ,‬נטל את‬

             ‫המסגרת ובתוכה הקלף והחל קורא ממנו‪ ,‬מטעים בקולו כל מילה‪:‬‬

                                         ‫כי מלאה העת וקרבה מלכות האלוהים‬
   ‫והנה העיר הקדושה ירושלים החדשה יורדת מאת האלוהים מן השמיים והיא‬

                                              ‫מתוקנת ככלה המקושטת לבעלה‬
                          ‫ויהי כאשר יבואו שלושת האמגושים מארצו של הצייד‬

                                                 ‫והכלב ייראה עולה מבית לחם‬
   ‫יבוא הכוכב אשר ראו במזרח הולך לפניהם עד אשר בא ויעמוד ממעל לאשר‬

                                                                ‫היה שם הילד‬
                                                             ‫במקום בו הכוכב‬
                                                             ‫שם ייוולד המלך‬

‫"אני מוכרח להודות"‪ ,‬אמר גרונהאגן‪" ,‬שבעיניי זה עדיין נראה סתום‬
                                                                ‫לחלוטין‪"...‬‬

‫סלינק חייך בזחיחות והוסיף בנימה שהיה בה קורטוב של גאווה והמתקת סוד‪:‬‬
‫"הצופן שלפנינו רווי אירוניה טמפלרית דקה‪ ,‬סרקאזם הרמטי שנון ומחוצף‪,‬‬
‫החושף עצמו רק בפני חושיו המתורגלים של אדם אשר הקדיש חיים שלמים‬
‫ללימוד רזי התורה הקדושה ומערכת הסמלים שלה‪ .‬השימוש המחוכם‬
‫בפרפראזות אשר כמו נלקחו מתוך כתבי הקודש הוא תעלול מוכר אצל יודעי‬
‫סוד‪ ,‬ותכליתו להרחיק מתחזים ובלתי־ראויים מן הידע המוצפן בטקסט‪ .‬יחד‬
‫עם זאת – וכאן היופי שבדבר – השימוש בציטטות מסולפות בלשון האוונגליון‬
‫אינו רק קריצה ליודעי דבר‪ ,‬אפילו לא מלכודת מחוכמת להרחקת הלא־רצויים‪,‬‬
   257   258   259   260   261   262   263   264   265   266   267