Page 124 - MOTIV-MALCHUT SHLOMO.MOTIV-MALCHUT SHLOMO.1A
P. 124

‫‪Pg: 124 - 4-Front 21-10-20‬‬

                                                                ‫האוצרות האבודים‬

‫הסוחר השני גירד במצחו‪" .‬לדעתי‪ ,‬דווקא הבחור שפטרה לשלום הוא‬
‫המשובח‪ ,‬הרי הוא יכול היה להתנגד לנשואיה ולקחת אותה לעצמו‪ .‬שכן‬
‫על פי מה שהמלך אמר‪ ,‬היא הייתה כליל השלמות"‪ ,‬אמר בכובד ראש‪.‬‬
‫הסוחר השלישי גיחך‪" .‬מה פתאום‪ .‬הרי ברור שהזקן הוא המשובח‪ ,‬הרי‬
‫היה בידו את כל הכסף והזהב וגם הנערה הייתה בידו‪ ,‬ולא די ששחרר‬
‫את הנערה אלא אף ויתר על כל הכסף והזהב והשיב אותם לנערה"‪.‬‬
‫המלך התבונן בסוחרים בחיוך ואמר‪" :‬תודה ידידיי"‪ .‬הוא נקף באצבעו‪,‬‬
‫ושני שומרים גברתניים הופיעו לפניו‪" .‬תפסו את הסוחר השלישי!"‪,‬‬
‫פקד המלך בהצביעו אל הסוחר‪ ,‬שנראה לפתע כחיה הנלכדת במצודה‪.‬‬
‫המלך הרים קולו ואמר בקביעה‪" :‬הוא גנב את הכסף‪ .‬כפתוהו והלקוהו‬

                        ‫עד שיודה בדבר וישיב את הממון אשר גזל"‪.‬‬
‫שני השומרים אחזו בסוחר המבוהל‪ .‬עיני שני הסוחרים הנגזלים‪ ,‬כמו‬

 ‫עיני המלכים‪ ,‬נראו משתוממות על פסיקתו הלא ברורה של המלך‪.‬‬
‫המלך חייך לנוכח האנשים המשתוממים ואמר‪" :‬האם אין הדבר‬
‫ברור?"‪ ,‬שאל בפליאה‪" ,‬הלא שמתם ליבכם כי כל מה שהיה חשוב‬
‫בעיניו זה הממון?! אוהב כסף לא ישבע כסף! שני הסוחרים העידו‬
‫בדבריהם כי יש דברים חשובים בעולם‪ ,‬כגון נאמנות וותרנות‪ ,‬ולכן‬
‫לא יכול להיות שהם הגנבים‪ .‬ואולם‪ ,‬הסוחר הלז העיד על עצמו כי‬

 ‫הדבר החשוב לו בעולם הוא הממון‪ ,‬ולכן חייב להיות שהוא הגנב"‪.‬‬
‫רחשי תמיהה והערצה עלו מהקהל הרב‪ .‬הסוחר הגזלן נפל על ברכיו‬

                                     ‫בבכי‪ ,‬מודה ומתוודה על מעשיו‪.‬‬

                                                                      ‫‪124‬‬
   119   120   121   122   123   124   125   126   127   128   129