Page 17 - MOTIV-MALCHUT SHLOMO.MOTIV-MALCHUT SHLOMO.1A
P. 17

‫‪Pg: 17 - 1-Front 21-10-20‬‬

‫מלכות שלמה‬

‫המלך התבונן בשומר כנזכר בנוכחותו‪ ,‬מרים את ראשו מחיק בניהו‪.‬‬
‫"הרופאים שלחו אותו לשאול איך להכניס את אבא לארמון"‪ ,‬ענה המלך‪,‬‬
‫"ושומרי הכלבים אומרים שהכלבים רעבים והם לא הכינו להם מה‬
‫לאכול‪ .‬אתה יכול‪ ,‬בבקשה‪ ,‬להגיד להם מה לעשות?"‪ ,‬הוא הביט באיש‬
‫הזקן בתחינה‪" ,‬דעתי ממש לא מיושבת‪ ,"...‬דמעה סוררת זלגה על לחיו‪.‬‬
‫בניהו אימץ את דעתו‪ ,‬משתדל להסיר את הרגש ולעשות את‬
‫מה שצריך‪ .‬שניות ספורות חלפו‪ ,‬הוא פנה לשומר‪" :‬תאמר לשומרי‬
‫הכלבים שיש באורווה סוס מת‪ ,‬ראיתי אותו כמה דקות לפני כניסת‬
‫השבת‪ .‬שיחתכו אותו ויתנו את הבשר לכלבים"‪ .‬הוא נשם עמוקות‪,‬‬
‫חושב איך להכניס את גופת המלך ללא חשש חילול שבת‪" .‬על גופת‬
‫המלך הניחו כיכר לחם או תינוק והכניסו אותו לבית"‪ ,‬הוא הביט בפני‬
‫המלך המהנהן בחיוב‪ .‬בניהו סימן לשומר שיזדרז לעשות את דבריו‪.‬‬
‫המלך נאנח בכאב‪" ,‬טוב הכלב החי מהארי המת"‪ ,‬לחש‪" .‬אני חייב‬
‫אותך לידי‪ ,‬בניהו‪ .‬אני לא יודע מה אעשה בלעדיך‪ .‬עם כל הכאב‪,‬‬

          ‫צריך לדאוג קודם כול לחיים‪ ,‬אפילו אם הם רק כלבים‪."...‬‬

‫מסע הלוויה החל‪ ,‬רבבות אנשים מסביבות ירושלים הגיעו לחלוק כבוד‬
‫אחרון למלך שמלך במשך ארבעים שנה‪ .‬הלבבות שבורים ורצוצים‬
‫מההכרה כי האיש ששחררם משעבוד גויי הארצות נלקח לבית עולמו‪.‬‬
‫החמה ניצבת במערב‪ ,‬מרכינה ראשה ללב האוהב שדמם‪ .‬עירו של‬
‫המלך מלאה בעם שנעצב אל ליבו‪ .‬חשש מפני הבאות נראה על פני‬

                        ‫האנשים המלווים את מלכם בדרכו האחרונה‪.‬‬

‫"אני לא אשקר אם אומר לך כי מפחד אני מהעתיד"‪ ,‬לחש יעקב לזבולון‬
‫חברו בהולכם אחר מיטת המלך‪" .‬דוד המלך היה חזק וגיבור מלחמה‪,‬‬
‫הוא היה כבן שלושים כשכבש את חברון‪ .‬אז‪ ,‬בעצם‪ ,‬הוא הפך למלך‪.‬‬
‫אחרי שבע שנים בחברון הומלך על כלל ישראל‪ ,‬ומלך בגאון עוד‬
‫שלושים ושלוש שנים‪ .‬עתה‪ ,‬נער בן שתים עשרה שנה יהיה מלכנו‪,‬‬
‫אני חושש שהעמים מסביב יראו זאת כחולשה ויעלו עלינו למלחמה"‪.‬‬

‫‪17‬‬
   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22