Page 358 - MOTIV-MALCHUT SHLOMO.MOTIV-MALCHUT SHLOMO.1A

‫‪Pg: 358 - 12-Back 21-10-20‬‬

‫האוצרות האבודים‬

‫מבלי לקבל רשות‪ ,‬והנסיכה משרתת אותי ומביאה לי בגדים ואוכל‪."...‬‬
‫אלימלך נראה נסער ביותר על מעשיו‪.‬‬

‫טפת‪" :‬אלימלך‪ ,‬בבקשה ממך הירגע‪ .‬המציאות שאני בתו של המלך‬
‫לא דוחה ממני את חובתי כבת ישראל לעשות חסד בגופי ובממוני‪.‬‬
‫שאלת מה אני עושה כאן ועניתי שזאת חידה בעיניי‪ .‬לא נראה לי‬
‫שאבי הבין עד כמה המציאות של הבדידות תהיה קשה לי‪ .‬נכון‪ ,‬יש כאן‬
‫בטירה שבעים זקנים שסרים למשמעתי‪ ,‬הם יעשו כל אשר אני מבקשת‬
‫ומצווה‪ :‬ישבו ללמד אותי‪ ,‬להנחות אותי‪ ,‬לשרת אותי‪ ,‬אבל אף אחד‬
‫מהם לא יוכל להבין אותי‪ .‬הם מבוגרים ממני ביותר מחמישים שנה‪,‬‬
‫הפרש השנים הוא עצום‪ .‬ומלבד זאת‪ ,‬כולם בעצם עובדים אצל אבי‪ ,‬כך‬
‫שהם מתנהגים אליי בריחוק והכנעה"‪ .‬דמעות בצבצו בעיניה הירוקות‪.‬‬
‫"אני בת מלך השבויה בכלוב מזהב‪ .‬אני לא יודעת אם תוכל להבין‬
‫זאת‪ ,‬אבל הייתי מוותרת על כל המותרות הללו בשמחה ובלבד לזכות‬
‫להיות בחברת בני אדם רגילים‪ ,‬אנשים שיתייחסו אליי כשווה בין‬
‫שווים‪ ,‬ללא גינוני מלכות וריחוק מתנכר‪ .‬מבלי חשש שמא יפריעו‬
‫'לנסיכה'"‪ ,‬אמרה בנעימה שנשמע ממנה כי שונאת היא את התואר‪" .‬או‬
‫שיפחדו שמא יגרמו לה לעשות משהו בשבילם‪ .‬אני רוצה רק לזכות‬
‫שיסתכלו עליי כבת ישראל‪ ,‬שבעצם זה הרבה יותר מבת המלך‪ .‬כשם‬
‫שאתה לא היית רוצה שאנשים יתרפסו לרגליך‪ ,‬אף אני אינני חפצה‬
‫בזאת‪ .‬אנשים מקנאים בי על היותי בת המלך‪ ,‬אך הם אינם יודעים‬
‫את הצער והבדידות שמעמד כזה מקנה‪ .‬אני יודעת שאם הייתי בחורה‬
‫רגילה מהיישוב‪ ,‬בוודאי מזמן הייתי נישאת‪ ,‬ואולי אפילו חובקת בן‬
‫בחיקי‪ .‬אך מפאת היותי בת המלך‪ ,‬עדיין לא מצא אבי איש שראוי‬
‫לשאת אותי‪ ,‬והלוואי שימצא יום אחד"‪ .‬טפת התייפחה קשות‪ ,‬מליטה‬

‫את פניה בידיה‪ ,‬מצטערת על מר גורלה‪.‬‬
‫אלימלך הביט בה בכאב‪ ,‬ליבו נקרע לגזרים על שציער את הנסיכה‬
‫השבויה‪ ,‬תר במוחו אחרי מילים מנחמות‪" .‬אני מצטער הנסי‪ ,"...‬הוא‬
‫בלם את עצמו באמצע המילה השנואה עליה‪..." ,‬טפת‪ .‬באמת‪ ,‬לא‬
‫שיערתי בליבי ולא יכולתי להעלות על דעתי את המתרחש בליבך‪."...‬‬

‫‪358‬‬