Page 317 - MOTIV-YEMY HSOFTIM.MOTIV-YEMY HSOFTIM.1A

‫‪Pg: 317 - 10-Front 21-10-20‬‬

‫ימי השופטים‬

‫פרק לה‬

‫הצקה‬

‫קול צחוק הפעמונים הקיץ את שמשון ששקע בתרדמה קלה בעוד‬
‫דלילה הלכה להביא להם אוכל מהשוק‪ .‬דלילה נכנסה לחדר וקול‬
‫צחוקה הולך וגובר‪" ,‬אתה שומע שמשון? מיד כשהגעתי לשוק‬
‫החלו כל האנשים להקיף אותי ולשאול אם הרבצת לי או אם אתה‬
‫מתכנן להרוס את העיר באמצע הלילה‪ .‬אמרתי להם שאתה אדם‬
‫נחמד מאוד‪ ,‬הם הסתכלו עליי כעל משוגעת‪ ,‬אבל זה בסדר‪ ...‬הם‬
‫אף פעם לא אהבו אותי במיוחד‪ ."...‬דלילה התקרבה אל שמשון‬
‫היושב על מיטתה‪ ,‬קול הצחוק נדם ואת מקומו תפס קול נ ּו ֶגה‪" ,‬נכון‬
‫יותר‪ ,‬אף אחד לא אהב אותי מעולם מלבד הוריי‪ ,‬זיכרונם לברכה"‪.‬‬
‫דמעה בצבצה בקן עינה של דלילה‪ ,‬הנזכרת בכאב במסכת הייסורים‬
‫שעברה בחייה‪ .‬היא מחתה את דמעתה הסוררת‪" ,‬עתה לפחות‬
‫מישהו מהם הרגיש כי אני קיימת בעולם"‪ ,‬אמרה בחיוך מריר‪" .‬אם‬
‫הם היו יודעים כמה אני שונאת אותם‪ ,"...‬חייכה דלילה לשמשון‪,‬‬
‫מנגבת את עיניה‪" ,‬אני שמחה מאוד שהסכמת להתארח אצלי בבית‪.‬‬

‫זה לא קל להיות אישה בודדה במקום אכזר ומנוכר‪."...‬‬
‫שמשון שתק‪ ,‬מביט בדלילה‪ ,‬מהרהר בליבו כיצד יתנקם באנשי‬
‫העיר בטרם ייקח את דלילה ויעזוב איתה את העיר שאנשיה התאכזרו‬

‫אליה על לא עוול בכפה‪.‬‬
‫דלילה ניערה את ראשה‪ ,‬שערה השחור כפחם התבדר‪" ,‬אני‬
‫מצטערת‪ ,‬אני מדברת יותר מדי‪ ,‬אבל סוף סוף יש מישהו שמוכן‬

‫להאזין לי‪ .‬אני מקווה שלא העקתי עליך יותר מדי‪."...‬‬

‫‪317‬‬