Page 322 - MOTIV-YEMY HSOFTIM.MOTIV-YEMY HSOFTIM.1A

‫‪Pg: 322 - 11-Back 21-10-20‬‬

‫האוצרות האבודים‬

‫דלילה לגמה בשתיקה מהכוס‪ ,‬מנסה להשתלט על רגשותיה‬
‫המפעפעים החוצה‪" .‬אני חייבת ללכת לעבוד עכשיו‪ ,‬התחייבתי‬
‫לנקות בית של אחד מחשובי העיר‪ .‬אם אאחר‪ ,‬הוא יכה אותי שוב‬
‫כפי שעשה בפעם האחרונה שאיחרתי"‪ ,‬נאנחה דלילה על מר‬
‫גורלה‪" ,‬אם תרצה‪ ,‬אתה יכול להישאר כאן‪ ,‬אני אחזור לקראת‬
‫הערב‪ .‬יש במזווה פירות וירקות"‪ .‬קולה השתנק‪" ,‬ואם לא תרצה‪...‬‬
‫אני אבין‪ ."...‬היא קמה ממקומה ויצאה מהחדר‪ ,‬קול בכי ליווה את‬

‫יציאתה‪.‬‬
‫הוא הביט אחרי האישה שציער‪ ,‬חש רגשות לא מוכרים שוטפים‬
‫את רוחו‪ ,‬חושב לעצמו‪" :‬כל חיי הייתי בודד‪ ,‬עשרים שנה חלפו מאז‬
‫שהתחלתי את המהלך כנגד הפלישתים‪ ,‬עשרים שנה של בדידות‪,‬‬
‫זאב בודד בערבה‪ ...‬גם דלילה בודדה כל ימיה‪ ,‬מסכנה‪ ...‬כמה‬
‫כוחות נפש היא צריכה כדי להמשיך ולחיות‪ ."...‬שמשון נותר עם‬
‫מחשבותיו‪ ,‬מנסה להבין את הרגשות הסוערים בתוכו‪" .‬אני יודע כי‬
‫אין זו תאוות בשרים המפעילה את רגשותיי‪ ,‬זה משהו הרבה יותר‬
‫עמוק‪ ...‬אבל מה זה?‪ ,"...‬הוא נאנח‪ ,‬מנסה להסיט את מחשבותיו‬
‫לדברי תורה‪ ,‬חוזר על לימודו‪ .‬המחשבות צצות ועולות שוב‪ ,‬הוא‬

‫מצפה בכיליון נפש שדלילה תשוב‪.‬‬

‫דלת הבית נפתחה בחריקתה הצורמנית‪ .‬דלילה נכנסה לאיטה‪,‬‬
‫חוששת שמא הוא עזב‪ ,‬מייחלת לכך שנשאר‪" .‬שלום"‪ ,‬אמרה בחיוך‬
‫כאשר ראתה את שמשון היושב בפינת החדר‪" ,‬חשבתי שהלכת‪."...‬‬

‫"רצית שאלך?"‪ ,‬שאל שמשון בלב כבד‪.‬‬
‫דלילה נענעה בראשה לשלילה‪ ,‬מעלה חיוך נבוך על פניה‪,‬‬
‫"אני שמחה שנשארת‪ ."...‬עיני השניים מצטלבות‪" .‬גם אני שמח‬
‫שנשארתי‪ ,"...‬אמר שמשון‪ .‬דלילה מורידה עיניה בביישנות‪" ,‬אכין‬

‫לנו ארוחת ערב‪."...‬‬
‫קול צחוק קל עולה מהשניים הסועדים את ליבם‪ .‬דלילה מספרת‬
‫את כל ליבה לשמשון‪ ,‬המקשיב לאישה הפורקת את מעמסת השנים‬

‫‪322‬‬