Page 343 - MOTIV-YEMY HSOFTIM.MOTIV-YEMY HSOFTIM.1A

‫‪Pg: 343 - 11-Back 21-10-20‬‬

‫ימי השופטים‬

‫לבסוף‪ .‬התפילות הן כפטיש המכה בחומה‪ ,‬שלעיתים נראה כי‬
‫איננו פועל כלום אך לבסוף הוא מפיל את החומה‪ .‬אל לך להתייאש‬
‫מרחמי השם‪ ,‬אני סמוך ובטוח כי יענה הוא לתפילותינו"‪ .‬אלקנה‬
‫הביט באשתו רואה את התקווה שבה וזורחת בעיניה‪" ,‬עתה מחמד‬
‫עיני‪ ,‬תעשי חסד עם בעלך ותאכלי משהו‪ ,‬את לא רוצה שבעלך‬
‫יאכל לבד‪ ,‬נכון? אם אני יאכל את כל זה לבד אני לא אוכל להיכנס‬

‫בפתח האוהל"‪.‬‬
‫חנה חייכה לבעלה והגישה לו ממנת הבשר וכוס יין‪ .‬השניים ישבו‬

‫לסעוד את סעודת ראש השנה בצוותא‪.‬‬

‫הבוקר אור‪ .‬שמש סתווית החלה לשלוח קרניה‪ ,‬מציפה את העולם‬
‫באור יקרות‪ .‬קולות האנשים הממהרים לקיים את מצוות היום‪,‬‬
‫לשמוע קול שופר‪ ,‬עלו ממרחבי העיר‪ .‬אנשים מחישים פעמיהם‬
‫אל עבר המשכן בבוקר יום הדין‪ ,‬היום שבו באים כל באי עולם‬
‫למשפט לפני הבורא‪ ,‬היום שבו ייגזר על כל אחד ואחד את הצפוי‬
‫לו בשנה הקרובה‪ ,‬יום קבלת עול מלכות שמיים בתכלית‪ .‬חנה קמה‬
‫ממקומה‪ ,‬מקשיבה לקולות הבוקעים מהמרחב‪ ,‬מחכה כי תירגע‬
‫ההמולה למען תוכל למצוא מקום שקט בקרבת המשכן‪ ,‬ובו תוכל‬
‫לשפוך את ליבה נוכח פני השם‪ .‬השקט היחסי המיוחל הגיע‪.‬‬
‫חנה שמעה את אלקנה נכנס אל אוהל פנינה‪ ,‬מארגן את הילדים‬
‫לקראת ארוחת הבוקר שלה הם מצפים‪ .‬היא מתחמקת בלאט אל‬
‫מחוץ לאוהלה‪ ,‬מזדרזת להגיע לפתח המשכן‪ .‬ליבה הולם בקרבה‬
‫בהתרגשות בהיגלות המשכן לעיניה‪ .‬היא מתקרבת אל קיר האבן‬
‫הגדול‪ ,‬חשה את עיניה מעורפלות מחרדת הקודש‪ .‬שפתותיה‬
‫מתחילות לרחוש‪ ,‬כאילו מעצמן‪ ,‬בתפילה הבוקעת ממעמקי הנפש‬
‫המיוסרת‪ .‬היא חשה את המילים הצפונות בתוך הלב פורצות אל‬
‫דל שפתיה‪ ,‬משיחות את האמת הכואבת המקננת בקרבה‪ .‬עיניה‬
‫זולגות דמעות רותחות המפלסות להן דרך במורד הפנים הכואבות‪.‬‬
‫"השם צבאות"‪ ,‬פצחה חנה בתפילתה‪" ,‬מכל צבאות ובריות שבראת‬

‫‪343‬‬