Page 108 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 108

‫‪Pg: 108 - 4-Front 21-10-20‬‬

                                                                  ‫האוצרות האבודים‬

‫להורגו? אתה שמעת את שירת הנשים‪' :‬הכה ָׁשא ּול באלפיו ו ָ ּד ִוד‬
‫ברבבותיו!' אתה יודע? גם ָ ּד ִוד שמע! הוא אמר לי שהכוונה היא‬
‫שאתה צריך רק אלף חיילים כדי לנצח את אויביך‪ ,‬ואילו הוא‪,‬‬
‫הנקלה‪ ,‬צריך רבבות חיילים‪ ,‬כשהוא נלחם‪ּ ָ .‬ד ִוד מעריץ אותך כאדם‬

       ‫וכמלך‪ ,‬הוא לעולם לא יפגע בך‪ .‬אתה נקרא בפיו משיח ה'"‪.‬‬
‫ָׁשא ּול‪ ,‬המוסת על ידי דואג האדומי הלוחש באוזניו השכם והערב‬
‫עד כמה מסוכן ָ ּד ִוד למלוכה‪ ,‬איך ָ ּד ִוד מנסה לגזול ממנו את מקומו‪.‬‬
‫ראה בעיני בנו את האמת על ָ ּד ִוד‪ָׁ .‬שא ּול חשב‪" :‬בני ְיה ֹו ָנ ָתן הוא‬
‫בשר מבשרי‪ ,‬הוא לא ינסה להכשיל אותי‪ְ .‬יה ֹו ָנ ָתן הוא יורש העצר‬
‫שימלוך תחתי‪ ,‬הוא מכיר את ָ ּד ִוד טוב מכולם‪ ,‬הם בעלי סוד‪ ,‬הם‬
‫לוחמים ולומדים ביחד‪ְ .‬יה ֹו ָנ ָתן בוודאי יודע את כל האמת על ָ ּד ִוד"‪.‬‬
‫"אתה צודק"‪ ,‬אמר ָׁשא ּול בקול‪" ,‬בני ְיה ֹו ָנ ָתן‪ ,‬אתה צודק‪ ,‬אינני‬
‫יודע למה אני מאמין ללשון הרע על דוד‪ .‬מדוע אני מאזין לארס‬
‫ששפתי דואג מלחשות; אני נשבע לך‪ ,‬בני‪ ,‬שלא אפגע ב ָ ּד ִוד‪ ,‬אני‬

                                          ‫נשבע שלא אתנכל אליו יותר"‪.‬‬
‫ְיה ֹו ָנ ָתן הביט בשמחה בפני אביו ופניו אורו‪ ,‬הוא ראה שדברי אביו‬
‫כנים‪ .‬עשבי השדה שנשמעו כלוחשי מזימות‪ ,‬שינו את לחישתם‬

                                                                 ‫לשירת הלל‪.‬‬

‫שעת ערב מוקדמת‪ ,‬בחדרו של ָׁשא ּול נשמע קול נגינת כינורו של‬
‫ָ ּד ִוד‪ .‬קולו הנעים מאיר את חשכת החדר‪ ,‬פניו השמחות מזמרות‬
‫שירי הודיה‪ .‬ליבו של ָ ּד ִוד מרנן לקצב ניגונו‪ .‬שמחה אופפת אותו‪,‬‬

                          ‫שמחה של בן אבוד השב לחיק אביו האהוב‪.‬‬
‫כחודש עבר מאז שח לו ְיה ֹו ָנ ָתן על שבועתו של אביו‪ ,‬על הבטחתו‬
‫לא לפגוע בו‪ .‬כחודש עבר מאז נישואיו ל ִמי ַכל‪" .‬אשת נעורי"‪,‬‬
‫עוברת המחשבה בראשו‪" ,‬אומנם אני כבר לא נער‪ ,‬אך היא אשת‬
‫נעורי"‪ ,‬חושב וחיוך נסוך על פניו; "אשת חיל"‪ ,‬מהרהר וניגון‬
‫ההודיה מתגבר; "זכיתי להיות חתן המלך‪ .‬שר אלף בצבאו של‬
‫ָׁשא ּול המלך! מלך טוב וחביב"‪ּ ָ .‬ד ִוד כבר השמיט ממוחו את העבר‪:‬‬

                                                                           ‫‪108‬‬
   103   104   105   106   107   108   109   110   111   112   113