Page 331 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 331

‫‪Pg: 331 - 11-Back 21-10-20‬‬

‫המלך דוד‬

‫בכבוד על אדוננו המלך‪ ,‬לפני שאני אשים אותך כאחד המשרתים‬
‫את הלוחמים‪ ,‬כטבח במטבח או כרוחץ כלים‪ ,‬אם אמנע את חרבי‬

                                            ‫ולא אסיר את ראשך מעליך!"‬
‫י ֹו ָאב הביט בא ּו ִר ָ ּיה בשאט נפש‪ ,‬א ּו ִר ָ ּיה העומד כנגדו נראה לפתע‬
‫מאוס ושפל‪ .‬גבו הזקוף בגאווה נראה שחוח‪ .‬עיניו ופניו הנוקשות‬
‫הושפלו‪ ,‬ירא מפני זעם י ֹו ָאב‪ ,‬ככלב שפל הנחבא ממטה אדוניו‪.‬‬
‫י ֹו ָאב הבחין באיגרת המצויה ביד א ּו ִר ָ ּיה החתומה בטבעת המלך‪.‬‬

                                       ‫"מה יש לך ביד?" שאל בתקיפות‪.‬‬
‫"סליחה אדוני י ֹו ָאב‪ ,‬יש לי כאן איגרת לאדוני‪ ,‬מאדוננו המלך‬
‫ָ ּד ִוד"‪ ,‬מקולו נשמע קושי להזכיר בכבוד את שמו של המלך‪ .‬א ּו ִר ָ ּיה‬

                                         ‫ניגש למסור את האיגרת לאדונו‪.‬‬
                      ‫י ֹו ָאב פתח את האיגרת וקרא בעיניו את תוכנה‪.‬‬
‫"לך עכשיו לאכול משהו ואחר כך תשוב אליי‪ ,‬לעת עתה אני‬
‫מוחל לך‪ .‬אבל היזהר בלשונך בפעם הבאה"‪ .‬י ֹו ָאב פטר את א ּו ִר ָ ּיה‬

                                  ‫בהינף יד‪ ,‬וא ּו ִר ָ ּיה הלך שחוח לאוהלו‪.‬‬

‫אוהל הפיקוד‪ ,‬י ֹו ָאב ו ַא ְב ַשי יושבים לבדם‪ .‬כל שאר האנשים‬
‫והשומרים שולחו‪ ,‬שני המפקדים דנים במצב המלחמה‪ .‬האוהל‬

            ‫מואר בשני נרות קטנים הדוחקים מעט את אפלת הלילה‪.‬‬
‫פני ַא ְב ַשי עייפות מהמלחמה הארוכה על העיר‪ ,‬המצור שנמשך‬

              ‫זה כחצי שנה נותן את אותותיו בשרי הצבא ובלוחמים‪.‬‬
‫"אחי‪ ,‬עוד פחות משבוע יום הכיפורים‪ ,‬במקום לעסוק בתשובה‪,‬‬
‫בתורה ובתפילה אנו נמצאים כאן במצור"‪ ,‬אמר ַא ְב ַשי לאחיו הגדול‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬יודע אני‪ ,‬אך אין מה לעשות‪ .‬אנו חייבים להיות כאן‪,‬‬
‫עסוקים בזאת‪ .‬גם זו מצווה להילחם את מלחמות ישראל‪ .‬אל לך‬
‫ליפול ברוחך אחי‪ ,‬אנו עם ישראל עם אחד‪ .‬הכוונה היא שלכל אחד‬
‫מאיתנו יש תפקיד מסוים שאותו הוא צריך לבצע‪ .‬כל אחד מישראל‬
‫הוא כחלק מגוף אחד גדול‪ ,‬כמו שבגוף יש חלקים שונים העושים‬

‫‪331‬‬
   326   327   328   329   330   331   332   333   334   335   336