Page 335 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 335

‫‪Pg: 335 - 11-Back 21-10-20‬‬

‫המלך דוד‬

                                ‫א ּו ִר ָ ּיה הנהן בראשו‪ ,‬מסתיר את מבטו‪.‬‬
‫"אני יודע שאתה חייל נאמן מאין כמוך והלוחם האמיץ ביותר‬
‫שיש בצבאנו"; כתפיו של א ּו ִר ָ ּיה החלו להזדקף‪ ,‬ראשו השמוט הורם‬
‫מביט באדונו בהערצה‪" .‬אני מטיל עליך את המשימה החשובה‬
‫הזאת ‪ -‬לכבוש את העיר‪ .‬אני יודע שאתה לא תאכזב אותי‪ ,‬ותעמוד‬

                                                          ‫במשימה בכבוד"‪.‬‬
‫פני א ּו ִר ָ ּיה זרחו‪" :‬כן‪ ,‬אדוני שר הצבא‪ ,‬אני אקיים את המשימה‬
‫עד תום‪ .‬תראה את העיר כאילו היא כבושה‪ .‬מחר נשתה לחיים על‬
‫הניצחון המזהיר"‪ ,‬אמר בגאון כשזוקף את קומתו ומישיר מבטו‬

                           ‫לי ֹו ָאב‪" .‬תודה אדוני‪ ,‬אני לא אאכזב אותך"‪.‬‬
     ‫"אני מאוד מקווה"‪ ,‬אמר י ֹו ָאב‪" .‬זה הכול‪ ,‬אתה יכול ללכת"‪.‬‬

                 ‫א ּו ִר ָ ּיה החווה קידה ופסע לאחוריו לצאת מהאוהל‪.‬‬

‫זריחת החמה‪ ,‬קרני השמש מפציעות מבין העבים האפורים משרות‬
‫על חומות העיר את אבוקות אורן הלבנבן‪ .‬חושך ואור משמשים‬
‫בערבוביה‪ .‬רוח סתווית קרירה מבשרת על התקרבותו של החורף‬
‫הגשום‪ ,‬כמכינה את הצבא על הקושי הממשמש ובא במצור על‬
‫העיר‪ .‬פלוגות הלוחמים מוכנות למתקפה הממשמשת ובאה‪,‬‬
‫הלוחמים נושאים עיניהם למרום בתפילה לכיבוש העיר ולסיום‬
‫המצור‪ ,‬לפגישה המיוחלת עם בני משפחותיהם‪ ,‬ילדיהם ונשותיהם‪,‬‬

                                        ‫שאותם לא ראו חודשים ארוכים‪.‬‬
‫א ּו ִר ָ ּיה עומד בראש החייל‪ ,‬מחלק פקודות למפקדי הגדודים‪.‬‬
‫במיומנות של חייל ותיק‪ ,‬הוא מתכנן את הקרב הגורלי‪" .‬אני חייב‬
‫להצליח‪ ,‬אסור לי לאכזב את אדוני"‪ ,‬חושב בליבו‪ ,‬בזמן שמחלק‬

                                                                      ‫הוראות‪.‬‬
‫"אני והגדוד שעימי נפרוץ ראשונים לכיוון שער העיר‪ .‬אתם‪,‬‬
‫שני גדודים נוספים‪ ,‬תישארו מאחור כתגבורת למתקפה השנייה‪.‬‬
‫בראשיהם אדוני י ֹו ָאב ואחיו ַא ְב ַשי‪ .‬קשתים! אני רוצה מסך חיצים‬
‫על האנשים העומדים על החומות‪ ,‬שלא יוכלו להוציא אפם מחרכי‬

‫‪335‬‬
   330   331   332   333   334   335   336   337   338   339   340