Page 337 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 337

‫‪Pg: 337 - 11-Front 21-10-20‬‬

‫המלך דוד‬

‫על פניו‪ .‬חץ שלוח מפלח את צווארו של א ּו ִר ָ ּיה‪ .‬סוסו של א ּו ִר ָ ּיה‬
‫נפגע בראשו מחץ נוסף‪ ,‬כשעמד על שתי רגליו האחוריות‪ ,‬מנסה‬
‫לרמוס את אויביו‪ .‬א ּו ִר ָ ּיה אוחז בכוחותיו האחרונים במושכות הסוס‬
‫מנסה להסיגו לאחוריו‪ .‬הסוס נופל לאחוריו‪ ,‬מוחץ בגופו את רוכבו‪.‬‬

                          ‫הרוכב והסוס מוטלים על הארץ חסרי אונים‪.‬‬
‫קול תרועה נשמע במחנה ישראל‪" :‬לסגת! לסגת!" נשמעת‬
‫קריאתו של י ֹו ָאב בן ְצר ּו ָיה שר הצבא כשא ּו ִר ָ ּיה ַה ִח ִּתי מוטל על‬
‫הארץ כאבן שאין לה הופכים‪ .‬סביבותיו פזורות גופות לוחמים‬

                                                              ‫משני הצדדים‪.‬‬

‫פני ָ ּד ִוד זועפות‪" :‬מי השוטה המנסה לכבוש כך עיר מבוצרת? מי‬
                              ‫מנסה לפרוץ לתוך העיר ועוד באור יום?"‬

‫שליח שנשלח על ידי י ֹו ָאב משדה הקרב‪ ,‬סיפר למלך על מהלך‬
                                                          ‫הלחימה והנסיגה‪.‬‬

‫"הלא זה פשוט שהקשתים יירו את חציהם מבעד לאשנבי‬
‫החומה"‪ ,‬המשיך ָ ּד ִוד בזעמו על המהלך השטותי שבו נפלו כמה‬

                                                            ‫מלוחמי ישראל‪.‬‬
‫השליח אמר כמתנצל‪" :‬אדוני המלך‪ ,‬א ּו ִר ָ ּיה ַה ִח ִּתי הוא שתכנן את‬
‫הקרב על העיר‪ .‬הוא חשב שיוכל למנוע מהקשתים שעל החומות‬

                              ‫לירות חיצים‪ ,‬ואף הוא מת בשדה הקרב"‪.‬‬
‫פני ָ ּד ִוד הזועמות התרככו‪ ,‬המלך חשב‪" :‬רציתי שהוא ימות‪ ,‬אך‬
‫לא רציתי שימותו עימו חיילים אחרים‪ .‬יכול להיות שתכנון הקרב‬
‫היה הגיוני במידת מה"‪ּ ָ .‬ד ִוד פנה אל השליח‪" :‬אמור לי ֹו ָאב שר‬
‫הצבא‪ ,‬שלא ירע בעיניו הניסיון לפריצה לעיר‪ .‬אולם ישנה דרך‬
‫טובה יותר לכבוש עיר כזאת‪ .‬אמור לי ֹו ָאב שבוודאי יש נחל תת‬
‫קרקעי שמספק מים לאנשי העיר‪ .‬אמור לו כי ימצא נחל זה ויטה‬
‫את כיוון זרימתו‪ ,‬כך שאנשי העיר יצמאו למים‪ .‬ימים מספר לאחר‬

                                  ‫שיעשה זאת‪ ,‬יהיו חייבים להיכנע לו"‪.‬‬

‫‪337‬‬
   332   333   334   335   336   337   338   339   340   341   342