Page 339 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 339

‫‪Pg: 339 - 11-Back 21-10-20‬‬

‫המלך דוד‬

‫ָ ּד ִוד פנה לצאת‪ ,‬ובזווית עינו ראה את ַּבת ֶׁש ַבע יושבת בפינת החדר‬
‫מכונסת בתוך עצמה‪ ,‬דמעה זלגה מעינה‪" .‬הכול בוודאי חושבים‬

    ‫שזו דמעת עצב‪ ,‬אני יודע שדמעתה דמעת אושר"‪ ,‬חשב בליבו‪.‬‬
‫כל המבטים נעוצים במלך ישראל שבא לחלוק כבוד לאחד‬

                                                                    ‫מלוחמיו‪.‬‬
‫אחד משומרי המלך ניגש בחשאי ל ַּבת ֶׁש ַבע היושבת בפינת החדר‬
‫ובלי שאף אחד יראה‪ ,‬מסר לה איגרת קטנה מאת המלך‪ַּ .‬בת ֶׁש ַבע‬

                          ‫מיהרה לטמון את האיגרת עמוק בקרב חיקה‪.‬‬
‫המלך ומשלחתו יצאו את הבית‪ַּ .‬בת ֶׁש ַבע חיכתה בציפייה דרוכה‬
‫ללילה השליו‪ ,‬לשקט שמגיע בסוף היום לבית אבלים ההומה‬
‫מאדם‪ .‬קולות הילדים נדמו‪ ,‬נשימות הישנים הרטיטו את הבית‬
‫במקצב חדגוני‪ַּ .‬בת ֶׁש ַבע התחמקה לפינה הפנויה מאדם שבה‬
‫דלקו נרות נשמה‪ ,‬שהודלקו לכבודו של הנפטר‪ .‬בשקט פתחה את‬
‫האיגרת החשאית‪ ,‬דמעות שמחה ואושר מילאו את עיניה בקוראה‬

                                                                  ‫את הכתוב‪.‬‬
‫"שלימות ליבי ונפשי‪ ,‬רעייתי ואם בני העתידה‪ .‬קשה עליי הריחוק‬
‫ממך ומהיות במחיצתך‪ .‬כל יום הוא כנצח עבורי‪ ,‬כשאנו מנועים‬
‫מלהיות יחדיו‪ .‬אך יש לעשות את הדברים בחכמה‪ .‬אנא ממך‪ ,‬שבי‬
‫נא עוד ימים מספר בבית א ּו ִר ָ ּיה ַה ִח ִּתי עד יעבור חודש האבלות‪ .‬אף‪-‬‬
‫על‪-‬פי שאין את אבלה‪ ,‬רצוי כך לנהוג למען סכור את פיות הולכי‬
‫הרכיל‪ .‬לאחר שיעבור חודש האבלות‪ ,‬אקרא לך לביתי‪ ,‬ואשא אותך‬
‫לעיני הכול כדת משה וישראל‪ .‬הילד שלנו הנמצא בקרבך עדיין‬
‫קטן ולא ניכר הריונך‪ ,‬גם עד תום ימי האבלות הוא לא יוכר‪ .‬מצפה‬

                         ‫בקוצר רוח להתמזגות נפשותינו‪ .‬בעלך ָ ּד ִוד"‪.‬‬
‫ַּבת ֶׁש ַבע קראה את המכתב שוב ושוב‪ ,‬מחדירה את המילים לליבה‪.‬‬

      ‫לאחר מכן קיפלה את המכתב וטמנה אותו שוב היטב בחיקה‪.‬‬

                                  ‫שליח הגיע מי ֹו ָאב ל ָ ּד ִוד ובידו איגרת‪:‬‬
                           ‫"לאדוני‪ּ ָ ,‬ד ִוד מלך ישראל ברכות נשואות‪.‬‬

‫‪339‬‬
   334   335   336   337   338   339   340   341   342   343   344