Page 34 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 34
Pg: 34 - 2-Back 21-10-20
האוצרות האבודים
שאני גנב"ּ ָ .ד ִוד מקרב חלילו לפיו ומחלל את ניגון אסיפת הצאן:
"אולי אשמע אותו".
שקט...
הקשבה...
האזנה...
קול פעייה חלוש נשמע מרחוקּ ָ .ד ִוד קל הרגליים רץ לכיוון
הפעייה .מרחוק רואה את השה על גדות הנחל שותה בצמא.
"אוי מסכן שלי" ,אומר ָ ּד ִוד לשה" ,היית צמא ואני לא שמתי
לב"ּ ָ .ד ִוד ממתין עד שהשה יסיים לשתות ,נושא אותו על ידיו ,חוזר
לכיוון העדר .כאב הנושא את בנו האבוד.
"אבא שבשמים ,תודה שמצאת לי את השה ,גם אני שה אובד.
אנא אבא ,גם אני כשה אובד בקש עבדך ,כל שאתה צריך לשמוע
ממני זה רק את קול פעייתי המבקש ממך למצוא אותי שאני כה
רוצה בך ובמצוותיך .כן אבא .הייתי כשה אובד בקש עבדך ,כי
מצוותיך לא שכחתי".
שני נרות דולקים על המדף ,על השולחן פרושה מפה לבנהִ .ני ֶצ ֶבת
ו ָ ּד ִוד יושבים יחדיו לאכול סעודת שבת .תנור העצים מפיץ חום
נעים ,מאיר את הבקתה.
ִני ֶצ ֶבת מביטה בבנה הקטן ,עיניה הרכות חובקות אותו ,הוא כל
מה שיש לה בעולם.
"בני הקטן" ,חושבת ִני ֶצ ֶבת" ,בני הקטן כבר לא כל כך קטן .בני
הקטן הוא כבר גבר .לא מזמן מלאו לו עשרים ושלוש שנים .עדיין
לא נשוי ,רווק ,מתי הוא יתחתן? עם מי הוא יתחתן? איך יבנה
משפחה?" ִני ֶצ ֶבת סוקרת את פני בנה .רק היא רואה כמה הוא דומה
לאביו ,אותן עיניים בורקות ,אותו האף ,אותן עצמות לחיים .כן,
היא זוכרת את ִי ַׁשי כשהיה צעיר ,את העיניים הבורקות המלאות
34
