Page 37 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 37

‫‪Pg: 37 - 2-Front 21-10-20‬‬

‫המלך דוד‬

‫ִני ֶצ ֶבת פרצה בבכי תמרורים‪ ,‬בכי שהיה עצור בקרבה יותר‬
‫מעשרים ושלוש שנים‪ ,‬בכי של פורקן המעמסה הרובצת על ליבה‪,‬‬

                                                  ‫בכי של שחרור המועקה‪.‬‬

                                                        ‫" ָ ּד ִוד"‪ ,‬נשמע הקול‪.‬‬
‫"כן אדוני"‪ּ ָ ,‬ד ִוד ניגש לקראת ִי ַׁשי‪ ,‬ליבו פועם בחוזקה‪ ,‬כמנסה‬

                                            ‫לקרוע את הבגדים שעל גופו‪.‬‬
‫" ָ ּד ִוד‪ ,‬חשבת על מה שאמרתי לך?" שאל ִי ַׁשי‪" .‬די‪ ,‬אתה כבר גדול‬
‫וצריך לשאת אישה; נכון שאין הרבה אפשרויות‪ ,‬אבל מה שהצעתי‬
‫לך טוב יותר מאשר להיות רווק‪ .‬הנערות שהצעתי לך הן בחורות‬
‫טובות‪ .‬חבל על כל שנה שעוברת‪ ,‬כבר עברת מזמן את שנתך‬

                                                                   ‫העשרים"‪.‬‬
‫ָ ּד ִוד מביט ב ִי ַׁשי‪ ,‬ובכל נפשו רוצה לצעוק‪" :‬אבא"‪ ,‬ולרוץ לבין‬
‫זרועות ידיו להתרפק על אבא שלעולם לא היה לו‪ ,‬אבל‪ ,‬אימו‬

                                                   ‫ציוותה עליו שלא יספר‪.‬‬
                          ‫"אוי אבא יקר‪ ,‬לו רק ידעת"‪ ,‬חשב לעצמו‪.‬‬

                              ‫"נו‪ ,‬נו ָ ּד ִוד די לחלום‪ ,‬מה אתה אומר?"‬
               ‫"אני מצטער אדוני‪ ,‬אני לא יכו‪ ...‬רוצה"‪ ,‬גמגם ָ ּד ִוד‪.‬‬
‫"למה בני? למה?" שואל ִי ַׁשי‪ ,‬עיניו מלאות חמלה על הבחור‬
‫המסכן‪" .‬אתה אינך אשם במצבך; אתה לא עשית שום דבר רע‪.‬‬
‫אסור לך להעניש את עצמך על דברים שאנשים אחרים עשו! אני‬
‫מכיר אותך‪ּ ָ ,‬ד ִוד‪ ,‬אני יודע שכל מה שמדברים עליך שאתה גנב‬
‫וגזלן‪ ,‬הכול שקר‪ .‬אני יודע שאתה תלמיד חכם‪ .‬כן‪ ,‬כן‪ ,‬אני יודע‬

                    ‫שאתה לומד‪ ,‬כאשר אתה בשדה רועה את הצאן"‪.‬‬
‫ִי ַׁשי רואה את מבטו ההמום של ָ ּד ִוד‪" .‬אני חייב לגלות לך‪ ,‬כמה‬
‫פעמים עקבתי אחריך כשהיית בשדה רועה את הצאן‪ .‬בתחילה‬
‫היה זה לראות אם אתה יודע לשמור על הצאן‪ ,‬אם אינך מתרשל‬
‫במלאכתך וגם לבדוק אם נכון מה שמספרים עליך‪ .‬אולם כשראיתי‬

‫‪37‬‬
   32   33   34   35   36   37   38   39   40   41   42