Page 40 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 40

‫‪Pg: 40 - 2-Front 21-10-20‬‬

                                                                  ‫האוצרות האבודים‬

‫ָ ּד ִוד יודע שזהו מאבק לחיים ולמוות‪ ,‬לא רק מאבק גשמי אלא אף‬
‫נפשי‪ ,‬מאבק בין כוחות הרע לטוב‪ ,‬בין שליח מלאך המוות לבינו‪,‬‬
‫מאבק החומר על הרוח‪" :‬אסור להתייאש‪ ...‬אסור להישבר‪ ...‬אשא‬
‫עיניי אל ההרים מאין יבוא עזרי‪ ,‬עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ"‪.‬‬
‫ָ ּד ִוד נזכר בסיפור מלחמת יעקב אבינו במלאך‪ ,‬שרו של עשו‪ .‬לא‬
‫רק מאבק גשמי אלא בעיקר רוחני‪ .‬למי יש את תעצומות הרוח לא‬
‫להיכנע? מי לא יתייאש לעולם? רוח חדשה צלחה על ָ ּד ִוד‪ .‬הוא‬
‫הרגיש כאילו נשמתו של יעקב אבינו נכנסת לגופו ונופחת בו כוח‬

           ‫חדש‪" .‬אני לא נכנע‪ ,‬אני מזרע יעקב"‪ ,‬מסנן מבין שפתיו‪.‬‬
‫"אל ייתן למוט רגליך אל ינום שומרך‪ .‬הנה לא ינום ולא יישן‬
‫שומר ישראל"‪ּ ָ .‬ד ִוד מרגיש איך גופו של הדוב נחלש‪ ,‬מתח שריריו‬

 ‫פוחת‪ ,‬איבריו נשמטים‪ּ ָ .‬ד ִוד אינו מרפה עד שברור לו שהדוב מת‪.‬‬
‫ָ ּד ִוד מתרומם מעל הדוב‪ ,‬כל גופו כואב ודואב‪ ,‬מרים מבטו כלפי‬
‫השמים זרועי הכוכבים המתבוננים במאבק‪ .‬הירח וצבא השמים‬

                    ‫שצפו במתרחש‪ ,‬נראים ברורים וזוהרים מאי פעם‪.‬‬
‫"מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי"‪ ,‬שח ָ ּד ִוד‪" ,‬תודה לך אבא יקר‪,‬‬

                                                      ‫תודה רבה על הכול"‪.‬‬
‫הכבש הפצוע‪ ,‬שעד לפני רגעים מספר היה במלתעות הדוב‪,‬‬
‫נתקרב אל ָ ּד ִוד מתחכך ברגליו‪ ,‬אסיר תודה‪ .‬עיניו מביטות ב ָ ּד ִוד‪,‬‬
‫מודות על הצלתו כאומרות‪' :‬תודה שמסרת נפשך להצילני‪ .‬תודה‬

                                      ‫שאינך מוותר על אף אחד מהעדר'‪.‬‬
‫ָ ּד ִוד רוכן לעברו‪ ,‬מרימו בשתי ידיו כאב הנושא את בנו הפצוע‪:‬‬

                         ‫"בוא מסכן שלי‪ ,‬נלך לעדר‪ ,‬שם אטפל בך‪"...‬‬

                                                                            ‫‪40‬‬
   35   36   37   38   39   40   41   42   43   44   45