Page 42 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 42

‫‪Pg: 42 - 2-Back 21-10-20‬‬

                                                                  ‫האוצרות האבודים‬

‫מתנהג אלי כשווה בין שווים‪ .‬הוא דומה מאוד לאביו בדרכיו‪ ,‬לא‬
                              ‫כדאי לחזור בידיים ריקות‪ ,‬אביו יתעצב"‪.‬‬

‫"אדוני"‪ ,‬פנה הנער ל ָׁשא ּול‪" ,‬אולי כדאי קודם כל לשאול את פי‬
‫הנביא המצוי בקרבת מקום‪ְ .‬שמ ּו ֵאל הנביא יוכל להגיד לנו היכן‬
‫נמצאות האתונות‪ .‬אנחנו מאוד קרובים למקומו; לא כדאי לשוב‬
‫בלי לשאול אותו‪ .‬כולם יודעים ש ְשמ ּו ֵאל הוא בעל רוח הקודש‪,‬‬
‫רוח ה' שורה עליו‪ .‬הוא בוודאי יוכל לעזור לנו‪ ,‬לא כדאי לאכזב‬

                                                                   ‫את אביך"‪.‬‬
‫"אתה צודק"‪ ,‬אומר ָׁשא ּול‪" ,‬אך מה נביא ל ְשמ ּו ֵאל הנביא‬
‫כתשורה? אין זו דרך ארץ להטריד את הצדיק בלי להביא לו תשורה‪.‬‬
‫כולם יודעים ש ְשמ ּו ֵאל ַה ָר ָמ ִתי אינו לוקח מתנות ובוודאי אינו‬
‫מבקש דבר‪ .‬אולם שמעתי פעם מאבי‪ ,‬שאלה הפוקדים את הנביא‬
‫ְשמ ּו ֵאל‪ ,‬מחביאים בביתו תשורה לפני שעוזבים את בית הנביא"‪.‬‬
‫ָׁשא ּול נאנח‪ְ " :‬שמ ּו ֵאל הנביא‪ ,‬רק לזכות לראותו‪ .‬אבי אמר שהוא‬
‫נראה כמלאך‪ ,‬שהוא שקול כמשה ואהרון ביחד‪ .‬כמה הייתי רוצה‬
‫לראות את זיו פניו‪ ,‬ללמוד ממנו‪ .‬אבל מה נביא לו? אין בידי כלום‪.‬‬

                  ‫אני מתבייש ללכת כך‪ ,‬בידיים ריקות"‪ ,‬סיכם ָׁשא ּול‪.‬‬
‫הנער ממשמש בכיסיו‪ ,‬מחפש דבר מה‪" :‬מצאתי"‪ ,‬אומר ופניו‬
‫קורנות מאושר כשמושיט ל ָׁשא ּול פרוטת נחושת‪" .‬הנה מצאתי‪.‬‬
‫ניתן את זה ל ְשמ ּו ֵאל הנביא"‪ ,‬פסק הנער‪" ,‬יש לנו משהו להביא‪ ,‬גם‬

                      ‫זו תשורה‪ ,‬בבקשה אל נא נחזור בידיים ריקות"‪.‬‬
‫ָׁשא ּול צוחק תוך שהוא טופח על שכם נערו‪" .‬טוב‪ ,‬נלך ל ְשמ ּו ֵאל‬

                  ‫הנביא‪ ,‬ובעזרת השם הוא יגלה לנו היכן האתונות"‪.‬‬

‫ְשמ ּו ֵאל הנביא יושב בבית מדרשו‪ ,‬פניו חרושות קמטים כפני זקן‬
‫בא בימים‪ .‬שער ראשו‪ ,‬פאותיו וזקנו צחורים כשלג‪ְ .‬שמ ּו ֵאל נאנח‬
‫מעומק ליבו‪ ,‬נראה כנושא על כתפיו משא כבד‪ ,‬כתפיו שמוטות‬
‫וראשו שחוח‪ .‬בניו‪ ,‬י ֹו ֵאל ו ֲא ִב ָיה הם אנשים טובים‪ ,‬שופטים בבאר‪-‬‬
‫שבע‪ ,‬אולם אין הם הולכים לגמרי בדרכו‪ְ .‬שמ ּו ֵאל לעולם לא ביקש‬

                                                                            ‫‪42‬‬
   37   38   39   40   41   42   43   44   45   46   47