Page 349 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 349

‫‪Pg: 349 - 11-Front 21-10-20‬‬

‫המלך דוד‬

‫ָ ּד ִוד עוצם את עיניו ובידו הסכין‪ ,‬בעיר ירושלים‪ ,‬הר המוריה‪,‬‬
‫באותו המקום שבו אברהם אבינו אחז את המאכלת לשחוט את בנו‬
‫בציווי ה'‪ .‬יושב ָ ּד ִוד מוכן למול את בנו‪ .‬ברכיו משמשות כמזבח‬
‫שעליו נעקד יצחק אבינו‪ּ ָ .‬ד ִוד‪ ,‬כאברהם‪ ,‬מוכן לעשות את ציווי‬

                                                  ‫בוראו‪ ,‬בכל מה שיצווהו‪.‬‬
‫זיכרון חולף בראשו‪ ,‬בנו ַא ְב ָׁשל ֹום שאל‪" :‬הבורא ברא בריאה‬
‫מושלמת‪ ,‬אם כן‪ ,‬מדוע לא ברא ה' את האנשים נימולים מלכתחילה?"‬
‫ָ ּד ִוד ענה לבנו‪" :‬שלמות האדם‪ ,‬היא בקיום רצון בוראו‪ .‬אדם החי‬
‫על פני האדמה ואינו מקיים את רצון הבורא‪ ,‬אינו אדם שלם כלל‪.‬‬
‫כאשר אדם מל את בנו כהלכה‪ ,‬הוא מוכיח כי הוא מאמין ביוצר‬
‫הכול‪ .‬לא קל הוא המעשה לחתוך חלק מבשר העולל הקטן שאך‬
‫זה נולד"‪ּ ָ .‬ד ִוד המשיך להסביר‪" :‬התינוק הנימול מקבל את שלמותו‬
‫דווקא על ידי האדם המל אותו בעצם מילוי הציווי של הבורא‪.‬‬
‫מעשה המילה מוכיח את החיבור לשלמות בין מעשה הבורא‬

                        ‫למעשה האדם; שלמות הקשר בינינו לבין ה'"‪.‬‬
‫"ברוך אתה ה'‪ ,‬אלוקינו מלך העולם‪ ,‬אשר קידשנו במצוותיו‪,‬‬
‫וציוונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו"‪ ,‬מברך ָ ּד ִוד וממשיך‪:‬‬
‫"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו‬

                                                                 ‫על המילה"‪.‬‬
                                          ‫העומדים עונים "אמן" בקול‪.‬‬
             ‫ָ ּד ִוד שוחה על הילד ומקיים בעצמו את כריתת הברית‪.‬‬
             ‫בכי קל עולה מפי העולל‪ ,‬פותח את הלבבות לתפילה‪.‬‬
‫ָ ּד ִוד נושא קולו ומברך ‪":‬ברוך אתה ה'‪ ,‬אלוקינו מלך העולם‪,‬‬
‫שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"‪ ,‬מודה לבוראו על שזיכהו לכך‪.‬‬
‫"אמן"‪ ,‬נשמעת קריאת האורחים‪" .‬כשם שנכנס לברית‪ ,‬כך תזכה‬
                ‫להכניסו לתורה‪ ,‬ולמצוות ולחופה ולמעשים טובים"‪.‬‬
‫נתן הנביא נושא את כוס היין ומברך‪" :‬בורא פרי הגפן"‪ ,‬על‬
‫ההדסים מברך‪" :‬בורא עצי בשמים"‪ .‬הנביא עוצם עיניו ומברך‪:‬‬

‫‪349‬‬
   344   345   346   347   348   349   350   351   352   353   354