Page 347 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 347

‫‪Pg: 347 - 11-Back 21-10-20‬‬

‫המלך דוד‬

‫"אנא הביאו לי לחם לאכול"‪ ,‬ביקש מהמשרת כששב לביתו‪ .‬המשרת‬
       ‫רץ בחופזה למלא את רצון אדונו‪ .‬המלך ישב וסעד את ליבו‪.‬‬

‫"אנא אדוני המלך‪ ,‬הסבר נא לי את פשר מעשיך"‪ ,‬אמר ָצד ֹוק‬
‫הכוהן בפליאה‪ ,‬כשראה שהמלך סועד‪" :‬בעבור הילד החי‪ ,‬צמת‬

                          ‫ותבך‪ ,‬וכאשר מת הילד קמת ותאכל לחם?!"‬
‫ָ ּד ִוד הביט ב ָצד ֹוק‪ ,‬וחיוך קל עלה על שפתיו‪" :‬אישי ָצד ֹוק הכוהן‪,‬‬
‫בעוד הילד חי צמתי ואבכה‪ ,‬כי אמרתי מי יודע‪ ,‬וחנני ה' וחי הילד‪.‬‬
‫ועתה מת‪ ,‬למה זה אני צם? האוכל להשיבו? עוד אני הולך אליו‪,‬‬
‫והוא לא ישוב אליי"‪ ,‬הסביר ָ ּד ִוד‪" ,‬כל עוד התינוק חי‪ ,‬יכול אני‬
‫לנסות לבטל את הגזרה שנגזרה‪ .‬לאחר שמת התינוק‪ ,‬התברר‬
‫שהגזרה לא בוטלה‪ ,‬כך רצון ההשגחה‪ ,‬מה יועיל הצום? יום יבוא‪,‬‬
‫לאחר שאפטר מהעולם‪ ,‬אפגוש בבני‪ ,‬שלא זכיתי להכירו‪ .‬עתה יש‬

                                                          ‫להמשיך ולחיות"‪.‬‬

‫ארמון המלך ָ ּד ִוד‪ ,‬באולם הגדול‪ ,‬התקבצו מאות אנשים לברית‬
‫המילה שעורך המלך לבן שנולד לו לפני שמונה ימים‪ .‬שנה חלפה‬
‫ממות התינוק‪ ,‬ולמלך ָ ּד ִוד ולאשתו ַּבת ֶׁש ַבע נולד בן חדש‪ .‬אווירת‬
‫חג אפפה את הנאספים לאולם‪ .‬בשעת בוקר מוקדמת התקבצו‬

    ‫האנשים לקראת הכנסתו של התינוק בבריתו של אברהם אבינו‪.‬‬
‫ָ ּד ִוד‪ ,‬מעוטר בטלית ובתפילין עומד בציפייה דרוכה על יד כיסא‬
‫הסנדקות‪" .‬ברוך הבא בשם ה'"‪ ,‬נשמעות הקריאות בשמחה וגילה‬

                   ‫ברחבי האולם כשהתינוק מובל לעבר אביו הסנדק‪.‬‬
‫נתן הנביא מוביל את הרך הנולד לאביו‪ ,‬בפנים קורנות מוסר את‬

                                                          ‫התינוק לידי אביו‪.‬‬
‫"שש אנוכי על אמרתך‪ ,‬כמוצא שלל רב‪ .‬זבחי אלוקים רוח נשברה‪,‬‬
‫לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה‪ .‬היטיבה ברצונך את ציון‪ ,‬תבנה‬
‫חומות ירושלים‪ .‬אז תחפוץ זבחי צדק‪ ,‬עולה וכליל‪ ,‬אז יעלו על‬
‫מזבחך פרים"‪ ,‬אומר ָ ּד ִוד וקולו מהדהד בכל רחבי האולם הגדול‪.‬‬

‫‪347‬‬
   342   343   344   345   346   347   348   349   350   351   352