Page 457 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 457

‫‪Pg: 457 - 15-Front 21-10-20‬‬

‫המלך דוד‬

‫אורו של ה' יתברך‪ .‬יש תלמידי חכמים גדולים‪ ,‬כמו שאמרת‪ ,‬שהם‬
‫רשעים‪ .‬יש אנשים בעלי מידות טובות‪ ,‬היכולים במחי יד לעבור על‬
‫מצוות ה' יתעלה‪ .‬שני סוגי אנשים אלו לא הגיעו לתכליתם"‪ .‬פני‬
‫ָ ּד ִוד אורו‪ ,‬המלך הזדקף על מיטתו‪" :‬התכלית האמיתית השלמה‬
‫היא היות האדם מחובר‪ ,‬יותר נכון לומר מתמזג עם הבורא יתעלה;‬
‫להכיל בתוכו את אור המלך העליון ולהקרינו החוצה לסובבים‬
‫אותו‪ .‬משה רבנו זכה להיות כלי כזה‪ ,‬להכיל את אור ה' בקרבו‬
‫ולהפיצו החוצה‪ ,‬לפיכך קרן עור פניו‪ ,‬דבר שלא יכלו העם להכיל‪.‬‬
‫גילוי ה' שנעשה על ידי איש כמשה היה גדול מדי לעם‪ ,‬לכן משה‬
‫שם מסווה על פניו כדי לצמצם את האור הגדול‪ .‬התכלית היא להיות‬
‫אור גדול כמשה‪ ,‬אך לנצור את האור בקרב האדם המואר‪ ,‬להפיצו‬
‫לכל אדם על פי המידה שבה הוא יכול לקבל את אור ה'‪ ,‬להיות‬

                                         ‫האדם גילוי מציאות ה' בעולם"‪.‬‬

‫הדלת נפתחה‪ְּ ,‬ב ָנ ָיה ּו ֶּבן ְיה ֹו ָי ָדע נעמד בפתח‪ ,‬מתבונן באב ובבן‬
‫העוסקים בלימוד התורה‪ .‬אור בוקע מעיני השניים‪ ,‬חיוך ממלא את‬

                        ‫פניהם‪ .‬האב והבן אינם מרגישים באיש הנכנס‪.‬‬

‫"ספר לי על אבא"‪ ,‬לחש קולו של ְׁשלֹ ֹמה בן ָ ּד ִוד‪ְּ .‬ב ָנ ָיה ּו לא הבחין‬
‫ב ְׁשלֹ ֹמה הצעיר‪ ,‬הנעמד לידו‪ .‬הנער כבן שתים‪-‬עשרה שנים‪ ,‬מסתכל‬
‫בעיניו הפקחיות באחד מאנשי המלך הראשונים‪" .‬אנא‪ ,‬ספר לי‬
‫מעשה עם אבא‪ ,‬אתה מכיר אותו כבר הרבה שנים"‪ ,‬מבקש בשקיקה‪.‬‬
‫ְּב ָנ ָיה ּו מתבונן בילד‪ ,‬מחזיר עיניו‪ ,‬מביט במלך הזקן השוכב על‬
‫משכבו‪ ,‬זיכרונות העבר מציפים את מוחו‪" .‬זמן רב עבר מאז"‪ ,‬אומר‬
‫ְּב ָנ ָיה ּו; "יותר מארבעים שנה חלפו מאז התחברתי לאביך‪ .‬בזמנו‬
‫הוא לא היה המלך‪ ,‬אלא חתן המלך הנרדף‪ .‬ארבעים שנה חייו‬
‫שזורים בחיי‪ ,‬שנים של תהפוכות ותמורות"‪ְּ .‬ב ָנ ָיה ּו נראה מהורהר‪:‬‬
‫"אתה חפץ לשמוע סיפור? לפני יותר מארבעים שנה היה המעשה‪,‬‬
‫בתחילת התקרבותי אל אביך‪ .‬הייתי אז עלם צעיר‪ ,‬פחות מבן‬

‫‪457‬‬
   452   453   454   455   456   457   458   459   460   461   462