Page 30 - MOTIV-DOR HMIDBAR.MOTIV-DOR HMIDBAR.1A

‫‪Pg: 30 - 1-Back 21-10-20‬‬

‫האוצרות האבודים‬

‫חולף‪ ,‬כל שנייה נראית כנצח שאינו רוצה לעבור ולפנות את מקומו‬
‫לשנייה הבאה‪.‬‬

‫הפחד מצמית את הדם‪ ,‬מדומם את הפיות הרוצות לפרוק את‬
‫הלחץ הרובץ בחזה‪ .‬השתיים מהדקות את אחיזת ידיהן‪ ,‬אישה‬

‫בבתה‪ ,‬הבת באימה‪.‬‬
‫האור נעלם‪...‬‬
‫חושך‪...‬‬
‫שקט‪...‬‬

‫דפיקות הלב נשמעות כהלמות תופים באוזני השתיים‪...‬‬
‫הידיים דביקות מזיעה‪ ,‬למרות הצינה השוררת במקום האפל‪...‬‬
‫לפתע‪ ,‬שער נפתח מול עיניהן‪ ,‬ואור יקרות מציף את כל אכסדרת‬
‫האולם שבו ניצבות שתיהן‪ .‬אולם רחב וארוך נגלה לפתע פתאום‪.‬‬
‫רצפת השיש המשובצת באבנים טובות מבהיקה באור האולם‪.‬‬
‫קירות האולם המחופות זהב וכסף מעוטרות באבני גזית המסודרות‬

‫בצורת דמויות משונות‪.‬‬
‫במרכז האולם מתנשא מעלה כיסא זהב לרום שבעים מעלות‪.‬‬
‫השתיים מנסות להביט ברום הכיסא‪ ,‬אולם בהקו מסנוור יותר‬

‫מהלומת האור שהפציעה קודם לכן‪.‬‬
‫"ברוכות הבאות"‪ ,‬נשמע הקול ממרומי הכיסא‪ ,‬קול המהדהד‬

‫בכל חלל החדר‪.‬‬
‫"אני מודה לכן מאוד על שהואלתן בטובכן להיענות לקריאתי‬
‫ולבוא לשוחח עימי"‪ ,‬הקול נשמע ידידותי וחביב‪" .‬סליחה‪ ,‬עדיין‬
‫לא הצגתי את עצמי‪ ,‬אני ַּפ ְר ֹעה מלך מצרים"‪ ,‬קול גיחוך קל נשמע‪,‬‬

‫"בטח שמעתם עליי"‪.‬‬
‫ִמ ְר ָים הקטנה שעומדת לפצות פיה כנגד המתעלל ורוצח בבני‬

‫עמה‪ ,‬נבלמת לנוכח הידוק אחיזת ידה של אימה‪.‬‬
‫"אני מקווה שאינכן כועסות עליי יותר מידי‪ ,‬אני יודע שאתם‬

‫העבריים לא אוהבים אותי במיוחד‪ ,‬אני יכול להבין את זה"‪.‬‬

‫‪30‬‬