Page 25 - MOTIV-DOR HMIDBAR.MOTIV-DOR HMIDBAR.1A
P. 25

‫‪Pg: 25 - 1-Front 21-10-20‬‬

‫דור המדבר‬

‫מדבר החולות הנפרש לכל עבר‪ .‬אי ירוק במרחבי ים הזהב‪ ,‬באמצעו‬
‫נהר הנילוס התכול הזורם בנחת‪ ,‬שולח זרועותיו לכל עבר‪ ,‬משקה‬
‫את העמק במימיו הצלולים‪ ,‬מרווה את אדמת המדבר הצחיח‪.‬‬
‫פרדסי עצי הפרי נושאים את ריחם למרחוק‪ ,‬משכרים בניחוחם את‬
‫הבאים לקראתם‪ .‬פסלי ענק המתנשאים לרום השמים‪ ,‬ניצבים בכל‬
‫רחבי העמק‪ .‬פסלים אימתניים בגודלם‪ ,‬המשווים לאנשים המהלכים‬
‫למרגלתם מראה ננסי‪ .‬דמויות יצורים אשר חציים בני אדם חציים‬
‫חיות; גוף אדם ופרצוף כלב‪ ,‬גוף אריה ופני אדם‪ .‬כקוראים תגר‬
‫על היושב בשחקים‪ ,‬מתנוססים בגאון‪ .‬מבני האבן הנשאים אל על‪,‬‬
‫פזורים לאורך ורוחב העמק‪ .‬במרכז‪ ,‬הנילוס‪ ,‬אגם מים עצום בגודלו‬
‫המשפיע את מימיו לכל עבר‪ ,‬ועל גבו מתנוסס בהדר ארמון המלך‬
‫המוקף גינות ירק‪ .‬צריחי הארמון פושטים את אגרופיהם‪ ,‬כמתריסים‬
‫לעבר לב השמים‪ .‬עשר חומות בצורות מקיפות את הארמון‪ ,‬ארבעים‬
‫שערים בכל חומה‪ .‬טבעות ענק החובקות את מקום משכנו של מלך‬
‫מצרים‪ .‬בכל רחבי העמק‪ ,‬כשיירות של נמלים קטנות‪ ,‬מהלכים בני‬
‫אדם תחת כפות רגלי פסלי הענק‪ .‬נחילי אדם נושאים משאות על‬
‫כתפיהם‪ .‬כעדרי שוורים הרתומים לעגלות‪ ,‬גוררים האנשים סלעי‬
‫ענק הקשורים לגופם‪ ,‬וצעקות קלגסים המצליפים בשבטיהם על‬

       ‫גופות האנשים הנגררות בזרם נחלי האדם‪ ,‬נשמעות למרחוק‪.‬‬
‫נשימתה של ִמ ְר ָים נעתקה מגרונה‪ ,‬אימה ופחד אחזו בגופה‬
‫הצנום‪ .‬החיוך הקל הנסוך על פניה בכל עת‪ ,‬התחלף במבט אימת‬
‫המוות‪ ,‬בהבינה שנחלי האדם מבני עמה המה‪ִ .‬מ ְר ָים אחזה בידה‬

                        ‫הגרומה של אימה‪ ,‬וחשה ברעד העובר בגופה‪.‬‬
                                      ‫"אימא‪ ,‬מה זה?" לחשה לאימה‪.‬‬

‫י ֹו ֶכ ֶבד ליטפה את ידיה של בתה המפוחדת‪" :‬אלה הם בני עמינו‪,‬‬
                       ‫בתי‪ ,‬אחינו בשרנו המשועבדים ל ַפ ְר ֹעה הרשע"‪.‬‬

‫"אבל אימא‪ ,‬למה?" שאלה בתמימות‪" :‬למה הם מרביצים‬
            ‫לאנשים המסכנים?" דמעות צער וכאב מילאו את עיניה‪.‬‬

‫"שקט!" קרא השוטר‪" ,‬תפסיקו לקשקש‪ ,‬אנחנו צריכים להמשיך"‪.‬‬

‫‪25‬‬
   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30