Page 307 - MOTIV-DOR HMIDBAR.MOTIV-DOR HMIDBAR.1A
P. 307

‫‪Pg: 307 - 10-Back 21-10-20‬‬

‫דור המדבר‬

‫ֹמ ֶ ׁשה ו ַא ֲהרֹן מביטים זה בזה בחיוך בראותם את אויביהם‬
‫מתפלשים בקרקע‪ ,‬מנסים להשקיט את הכאב‪ֹ .‬מ ֶשׁה מחווה ל ַא ֲהרֹן‬
‫בידו‪ ,‬כאומר לו‪' :‬בוא נלך'‪ .‬שני האחים יוצאים מהחדר‪ ,‬פוסעים‬
‫מעל הגופות של האנשים מוכי השחין והצרעת השוכבות על הארץ‪.‬‬
‫קולות צעקות‪ ,‬כאב ומרמור עולים מפי השרועים על הקרקע‪,‬‬

                          ‫מהדהדים באוזני האחים היוצאים את החדר‪.‬‬

‫עת בין הערביים‪ ,‬ארץ גושן‪ ,‬מקום מושבם של בני ישראל‪ .‬האופק‬
‫הצבוע גווני אדום סגלגל מפנה את מקומו לאפלת הלילה‪ .‬קולות‬
‫ציוץ הציפורים נדמו לאיטם‪ ,‬מתחלפים בקול קריאת התנים‪ .‬רוח‬
‫חורפית קרירה מנשבת‪ ,‬מרקידה את העצים לקצב קולות הנגינה‬

                   ‫המתחילים לבקוע מחצרות הבתים ביישוב העברי‪.‬‬
‫קול דפיקה חלוש נשמע על דלת ביתו של ַא ֲהרֹן‪ָ .‬נ ָדב‪ ,‬בנו הבכור‬

                               ‫של ַא ֲהרֹן‪ ,‬קם ממקומו לפתוח את הדלת‪.‬‬
‫"שלום‪ ,‬סליחה שאני מפריע‪ ,‬אבל רציתי לשאול אם אדוננו ֹמ ֶ ׁשה‬
‫נמצא כאן? והאם אני אוכל להיפגש איתו?"‪ ,‬נשמע קול מבויש‬

                                                                ‫מעבר לפתח‪.‬‬
‫ָנ ָדב הביט בגבר צעיר העומד בפתח הבית‪ .‬מבטו השפל והעניו‬
‫העיד על תמימותו של המבקש לפגוש את ֹמ ֶשׁה‪" .‬היכנס‪ ,‬בבקשה‪,‬‬
‫אל תעמוד בחוץ ברוח‪ .‬אשאל את אדוננו ֹמ ֶשׁה אם הוא יכול‬

                     ‫לקבלך"‪ ,‬אמר ָנ ָדב‪ ,‬מפנה את הדרך לאיש הנכנס‪.‬‬
‫"תודה רבה"‪ ,‬לחש האיש בהיכנסו בהיסוס ופחד לתוך ביתו של‬

                                          ‫ַא ֲהרֹן הלוי‪ ,‬מנהיגם של ישראל‪.‬‬
‫"ומי כבודו?"‪ ,‬שאל ָנ ָדב‪ ,‬תוך שהוא בוחן בעיניו בפיקחות את‬

                                                                       ‫הנכנס‪.‬‬
       ‫"ה ֹו ֵׁש ַע‪ ...‬ה ֹו ֵׁש ַע בן נון משבט אפרים"‪ ,‬אמר האיש בבושה‪.‬‬
‫ָנ ָדב הביט בגבר העומד מולו‪ .‬זקנו השחור כפחם יורד על חזהו‪,‬‬
‫פאות ראשו העבות מתנוססות בצידי פניו‪ .‬עיניו החומות מביטות‬

‫‪307‬‬
   302   303   304   305   306   307   308   309   310   311   312