Page 231 - מיזוגים ורכישת חברות - ברקלי תשפא
P. 231
מאפייני ההלוואה כחלק בלתי נפרד מהמחיר הכולל אותו הסכימה החברה הסינית ,בעקבות המו"מ אשר התנהל בינה
לבין כור ,לשלם עבור עסקת המיזוג.
מטרת המיזוג ,כפי שציינו המשיבות ,הייתה להפוך את החברה לחברה פרטית .רכישת השליטה בחברה על
ידי החברה הסינית נעשתה ,למעשה ,על ידי רכישת המניות המוחזקות בידי הציבור ,בתוספת 7%ממניות החברה אשר
נרכשו מאת כור .כור נותרה בשלב זה שותפה בחברה בשיעור אחזקות של ,40%כאשר קיימת לה ,כאמור ,האופציה
שלא להחזיר את ההלוואה תמורת מסירת מניותיה לחברה הסינית .במקרה זה ,ישקף סכום ההלוואה תמורה למניות
הזהה לתמורה אשר משתלמת בגין מניות הציבור ובגין 7%ממניות כור — המועברות לחברה הסינית על פי הסכם
המיזוג .היה וערכן של המניות יעלה — קיימת לכור האופציה להחזיר את ההלוואה ולהיוותר עם המניות הן המחיר
שנקבע עבור המניות והן השווי הכלכלי של אותה אופציה ,הם ,כאמור ,המחיר אותו שילמה החברה הסינית בגין
עסקת המיזוג בכללותה .על מחיר זה להתחלק באופן שווה בין כל בעלי המניות.
מכאן יש לחזור לטענת המשיבות בעניין פרמיית השליטה .המשיבות טענו כי השוויון הנדרש בין בעלי
המניות הוא שוויון מהותי .בהינתן השוני המהותי בין כור לבין בעלי המניות מהציבור ,הרי שמתן ההטבה לכור מהווה
יחס שונה לשונים ולא אפליה בין שווים .לטענת המשיבות ,השוני מתבטא בכך שכור מעבירה את השליטה ולכן היא
זכאית לפרמיית שליטה .המבקש אינו מתמודד עם שיעורה או סבירותה של פרמיית שליטה ,אלא תוקף את עצם הזכות
ליתן פרמיית שליטה לבעל שליטה.
כבר בשלב זה עלי לציין כי אין ,לדעתי ,מקום לקבל את טענת כור על פיה מגלמת ההטבה במקרה הנוכחי
פרמיית שליטה .עם זאת ,יש להבהיר ,כפי שטענה החברה בתגובתה ,כי פרמיית שליטה איננה אסורה והדין הישראלי
הכיר במפורש באינטרס העודף של בעל השליטה ובלגיטימיות תשלום פרמיית שליטה .הדין אף קבע מנגנונים של
בקרה ופיקוח אשר יבטיחו את הוגנות העסקה כלפי החברה וכלפי בעלי מניותיה .אולם ,פרמיית שליטה זו רלוונטית
במקרה של מכירת שליטה מרוכזת או במקרה הפוך של רכישה לראשונה של שליטה מהציבור.
מבהירה חביב סגל ,דיני חברות ,כרך ב' ,בפרק י"ב ,כי עסקת רכישה מרוכזת היא עסקה פשוטה של מכר
מניות — בעל שליטה מוכר גוש מניות המייצג שליטה לרוכש ,כאשר לאחר העסקה הופך הרוכש לבעל השליטה
בחברה .תנאי עסקה אלה נקבעים במו"מ חופשי בין המוכר לבין הרוכש ,כאשר יתר בעלי המניות נותרים במעמדם
המקורי בחברה .החשש היחיד של הדין במקרה שכזה הוא כי המכירה תפגע בחברה בכללותה או בבעלי מניות
המיעוט.
חביב סגל מביאה כדוגמא בעניין זה את פסק דין קוסוי ,בו נמכרה השליטה בבנק לרוכש אשר היה על סף
פשיטת רגל .במקרה זה היה ברור כי הרוכש מבקש לרכוש את השליטה על מנת להשתלט על מקורות לא מוגבלים של
מזומנים על חשבון של בעלי מניות אחרים בבנק .מבהירה חביב סגל כי הדילמה המרכזית המנחה את הדיון היא
ההתלבטות של מערכת המשפט בין הצורך להגן על החופש הקנייני של בעל השליטה למכור את מניותיו למרבה
במחיר לבין חובות האמון שלו כלפי יתר בעלי המניות ,נושיה ומשקיעיה.
227
