Page 72 - ortal

‫שער עלייה‬
‫‪17-‬ב לינואר ‪ 1951‬עלינו לארץ בטיסה‪ .‬הוריי ושלושת אחיי הקטנים‪ ,‬יונה‪ ,‬אמיר ונתנאל‪ .‬ההתרגשות הייתה גדולה כשהיגענו ריססו אותנו ב ‪-‬‬
‫‪ , D.D.T‬נתנו לנו פרוסת לחם וריבה והשקו אותנו בתה‪ .‬עלינו למשאית שהיתה מכוסה בברזנט ויצאנו בשיירת משאיות לכיוון מחנה עולים‪,‬‬

‫"שער עלייה" בפרדס חנה‪ .‬כשהמשאיות עצרו ליד שער המחנה קיבלנו סדין‪ ,‬שמיכה וספל וחיפשנו בחושך המוחלט אוהל ריק כדי לישון‬
‫בו‪ .‬אני זוכרת שלילה זה היה מאוד קשה עבורי‪.‬‬

‫למחרת בבוקר כשהאו הפציע‪ ,‬שמחנו שאנחנו נמצאים כבר בארץ הקודש‪.‬‬
‫השהייה ב"שער עלייה" נמשכה כחודש ימים‪.‬‬

‫אחיי שהיו כבר בארץ לא ידעו על הגעתנו‪ ,‬ו מדי פעם ל"שער עלייה" לבדוק האם הגיעו מכרים ממשהד כדי לספר על המשפחה שנותרה‬
‫בפרס‪ .‬ולהפתעתו של שלמה‪ ,‬הוא הגיע מספר ימים לאחר הגעתנו‪ ,‬ופגש מכר שסיפר שעלינו ארצה ואנחנו נמצאים במחנה‪ .‬הפגישה‬
‫בינינו היתה מאוד מרגשת‪.‬‬

‫כעבור חודש התפצלנו ואנחנו עברו למעברה בקדימה‪ .‬עדיין התגוררו באוהלים אך כעת היינו יותר מעורבים בנעשה‪.‬‬
‫נסענו לבקר את משה אחי אימי אסתר‪ ,‬שגר בתל‪-‬אביב‪ ,‬והם הציעו שאני אשאר לגור אצלם‪ ,‬כדי שלא אצטרך לעבוד עבודת אדמה‪ ,‬ואוכל‬

‫להתפרנס בעיר‪.‬‬
‫התחלתי לעבוד בבתי חרושת בשכר מאוד נמוך‪ ,‬עבדתי בקונפקציית הלבשה תחתונה לחיילים‪ .‬ובימי שישי נסעתי למשפחתי ובילית איתם‬

‫את סופשבוע‪.‬‬

‫החיים במעברה היו קשים‪ ,‬עמדנו שעות רבות כדי לקבל דלי מים‪ ,‬השירותים היו מאוד רחוקים מהאוהלים‪ ,‬והיתה צפיפות רבה‪ .‬את האוכל‬
‫קיבלנו בהקצבה ומנת בשר קיבלנו פעם בחודש‪.‬‬

‫בשנת ‪ ,1952‬הוזמנתי לחתונה של בן‪-‬דודי‪ ,‬ושם משיח ראה‪ ,‬וכנראה מצאתי חן בעיניו מאוד‪ .‬ודודו של משיח‪ ,‬יעקוב‪ ,‬נשלח לדודתי אסתר‬
‫כדי לקבל את רשותה לצאת איתי‪.‬‬