Page 41 - Demo
P. 41
והדגל הכחול לבן נישא אל על. כפי שאפשר לראות בקטע עיתון שסבתא אביגיל שמרה כל השנים, רוסיה תמכה בהחלטת החלוקה והקמת מדינה יהודית בארץ ישראל (מסמך ב.1).
ואולם, גם לאחר קבלת ההחלטה על חלוקת הארץ, הבריטים עדיין נשארו כאן ושלטו ביד רמה. על פי הוראת השילטון הבריטי, היה אסור להחזיק כלי נשק. חיילים בריטיים היו עורכים חיפושים מבית לבית בחפשם אחר כלי נשק ואנשי מחתרת שביקשו לסלק את הבריטים מהארץ. אני עדיין זוכרת ששני חיילים נכנסו אלינו הביתה (שהיה בדירת קרקע) הקישו בכת הרובה על הריצפה כדי לראות אם יש נשק מתחת לרצפות. כשיצאו סוף סוף מהבית, אחד מהם צעק על אמא שלי ואמר
Close the door, כאילו היא חייבת להבין אותו ולציית להוראותיו.
אני זוכרת את העליה לכותל המערבי בתקופה של טרום מדינה. בעודני ילדה שמעתי שהכותל הוא שריד בית מקדשנו. בהתאם לכך, העליה לכותל נעשתה ברוב פאר. לבשנו בגדי שבת, לקחנו בידינו תופי מרים ומצילתיים והיינו בהרכב מלא של המשפחה המורחבת. וכך נכנסנו לסימטאות הצרות של העיר העתיקה של ירושלים. ראינו רוכבים על חמור שעל גבו העמיסו מכל וכל. ראינו רוכלים ורוכלות נושאים על ראשם סירי ענק . ביני לבין עצמי תמהתי איך הם מצליחים להלך
כשהסיר על ראשם. ראינו רועי צאן שמענו את הקולות וחשנו היטב את ריח הצאן. לאחר דקות ארוכות הגענו לרחבת הכותל. הכינוי "רחבת הכותל" עושה חסד עם מעבר צר שבצד אחד שלו הכותל עצום המימדים (כך נראה לי), מולו מבני אבן ובתווך – יהודים עטופים בטלית.
אחדים מהם עם ספר תורה בידם והם רוקדים, שרים ותפילה בפיהם.
הכותל המערבי לפני קום המדינה
42
