Page 90 - Demo
P. 90
רש"י. קראה היטב עברית וידעה את התפילות וחלקים שלמים מהתנ"ך בע"פ, בעיקר מספר תהילים.
באותה שנה עלה לארץ מי שהיה שנים לאחר מכן בעלה, חכם יוסף שלוש. בן שתים עשרה היה בעלותו לארץ. הוא עלה לארץ ממראקש אשר במרוקו. כמו ערים רבות נוספות במרוקו, גם מראקש קלטה במאה ה- 16 יהודים רבים שגורשו מספרד ופורטוגל. מראקש עיר שהיתה ידועה בלמדנות, בבקיאות וביכולת הפילפול הרבה של היהודים אשר חיו בה. אפילו מי שלא נחשב תלמיד חכם ועסק למחייתו בעיסוקים מעיסוקים שונים, החזיק ספרי קודש בהישג ידו קרא ולמד בכל הזדמנות וידע לצטט מהתנ"ך,
המישנה והגמרא בע"פ. עליהם נאמר שהם לא עשו את התורה קרדום לחפור בה.
יהודי מראקש היו ידועים גם בחיבה הגדולה שלהם לארץ ישראל ובעיקר לירושלים. עז היה רצונם לעלות לארץ ישראל ולחיות בה. יהודי מראקש שמרו על קשר רצוף וחם עם יהודים שעלו לישראל וחיו בה. משחר נעורי שמעתי סיפורים על שד"רים (שליחים דרבנן) שהגיעו לבית הסבא והסבתא ממרוקו וכן על שד"רים שנשלחו מישראל למרוקו. כך נשמר קשר חם, רצוף ותומך בין יהודים שהקדימו ועלו לישראל לבין היהודים שטרם הספיקו לעלות לישראל ולחיות בירושלים. השד"רים ממרוקו היו מביאים ידיעות וכסף
לחלוקה לאלה מבני הקהילה שהקדימו ועלו לירושלים או גם לערים אחרות בישראל.
מסבתי השניה שמעתי סיפורים דומים. שמה ריקה, אבל אנחנו, כל הנכדים, קראנו לה "סטיטה", שזה גברת. לא סתם גברת. גברת יקרה. גברת אהובה. שמו של הסבא היה שמואל ואנחנו קראנו לו "חביבי", החביב שלנו. זמן קצר לאחר שנישאה במראקש אשר במרוקו והיא כבר אמא לתינוקת או שתיים אמר לה חביבי שהוא רוצה לבוא לירושלים. לא יכול לחיות במרוקו, בגלות. מסתכל לכיוון מזרח בעיניים כלות, דומעות. הציע לה
לבוא יחד איתו לירושלים והיא מיד הסכימה.
והם באו לארץ והביאו יחד איתם עשרות משפחות. סבא חביבי היה ראש ישיבה במראקש, מכובד ומקובל על העדה. מקיצור תולדות חיים שאבא שלי, הרב ניסים-דוד עזראן כתב, אני למדה שסבא שלי היה המנהיג של העדה במראקש. וכשהוא אמר לאנשי הקהילה שלו שהוא עולה לירושלים הם החליטו לבוא יחד איתו. כשהגיעו לירושלים התמנה לאב בית
הדין של העדה המערבית בירושלים.
אלה היו הסיפורים ששמעתי וגדלתי עליהם משחר נעורי. הסיפורים היו מלווים בהמון פסוקים שנאמרו בעל פה מהתנ"ך, מפרקי אבות, מהמדרשים.
91
