Page 15 - Or Grafica Yoga

13
והמחשבות, משהו מתחיל להיפתח בכל הרבדים: השרירים משתחררים והפאשיה איתם. העצמות
והמפרקים מחזיקים את התנוחה ומתחזקים מאוד והשריר שמתארך בונה עוד רקמת סרקומר (תאי
שריר) חזקה למלא השטח החדש שנוצר בו. תנועת האנרגיה
בפאשיה משחררת רעלים מהדם
והאיברים הפנימיים והמוח משחרר מחשבות רפטטיביות, תקועות, לא נחוצות.
הפן המדיטטיבי
|
לא פשוט לשבת למדיטציה בגו זקוף ועיניים עצומות לאורך זמן, ואפילו
שגם הרפואה המודרנית כבר מצאה הוכחות למכביר שתרגול מדיטציה קבוע
מאריך חיים ומשפר
את הבריאות, עדיין רוב אוכלוסיית העולם המערבי לא מפנה עשר או עשרים דקות ביום לטפל
בעצמם באופן כזה.
מדוע?
אולי פשוט כי זה באמת קשה, במיוחד בעולם של היום אשר מלא ריגושים, מידע זמין וסיפוק
צרכים מיידי. ישנם אימוני מדיטציה בהם מתרכזים בנשימה או סופרים אותה. יש כאלו שמנסים
להתנתק מהמחשבות או להפסיק אותן כליל. אבל
ההסכמה הכללית היא שחשוב לעשות מדיטציה
בכל מקרה, בכל דרך שהיא.
ין הוא אימון תומך למדיטציה. כדי לשבת זקוף צריך מפרקים פתוחים ושרירים חזקים וארוכים,
והרבה סבלנות. ככל שמתאמנים יותר מתחילים לשים לב לפרטים, ובגלל שלא זזים בתנוחה אז
כל פרט הוא משמעותי. מגלים שבדיוק כשלגוף נהיה קשה אז למוח נהיה משעמם ופתאום נורא
דחוף לעשות
פיפי, ליישר את החולצה או לאסוף את השיער. עם המודעות המתפתחת אפשר
להבחין בהקשרים האלו וללמוד להכיל אי נוחות וגם כאב מהסוג הבריא, הפותח. לא לברוח מהם
אל הטלפון ולא תמיד להשקיט כאב בעזרת אקמול. כאב
ואי נוחות הם לא תמיד דברים רעים.
הם חלק מהחיים ויהיה יעיל ומע
ניין ללמוד להתמודד איתם
-
עד רמה מסוימת כמובן.
על יוגה ושלום |
בכתובים העתיקים של היוגה מצויין במפורש שכל תנוחה, גם הקשה
ביותר וגם הקלה ביותר צריכה להכיל אפקט של מאמץ ואפקט של רגיעה, המכונים "סטירהם"
ו"סוקהם". יש לנשום באופן רגוע ועמוק, ואפילו בישיבת מדיטציה אנו נותרים ערניים. אז באופן
אידאלי אנחנו אמורים קצת לנוח גם
בתנוחות המאתגרות ביותר. כשמוצאים את הקשר הפנימי
להרגעה עצמית אפשר להשתמש בזה באמת בכל מצב, על מזרון היוגה ומחוצה לו. שהרי בעצם,
מזרון היוגה הוא רק מגרש משחקים קטן לחיים האמיתיים, ואת כל היכולות שאנו מפתחים עליו יש
ליישם
בחיי היום יום. אם
הכל נשאר מאחור כשעזבנו את השיעור, לא עשינו יוגה. עשינו ספורט.
אז כשהילדים רבים במושב האחורי, כאשר הבוס מערים קשיים, כשמישהו עוקף אותנו בתור, או
- בכלל עושה משהו שמרגיז אותנו
ניתן לשים לב כמה זעם, שיפוטיות ואגרסיביות נוצרים בנו
מבפנים ולהיות מודעים למחיר שא
נו משלמים במאבק הזה: אנו הופכים לאדם שיש לו יותר כעס
במערכת העצבים בסוף היום, החודש, השנה, החיים. כעס שמקצר את הנשימה ומזמין רעלים לתוך
המערכות הרגישות ביותר שלנו ומחליש את כל מערכות הגוף שלנו, בפרט את מערכת החיסון.
בסופו של דבר כל השליליות הזו שנאגרת בנו
פנימה תמצא דרך לתקוף אותנו
מבפנים בצורה של
מחלה, ייאוש או דיכאון.
אז אולי עדיף לשנות את הדיאלוג הפנימי וללמד את עצמנו, מבפנים, להיות אדיבים יותר.
- סבלניים, מקבלים, אוהבים
לא רק את מה
ומי שקל לאהוב, אלא גם את מי שדוחף בתור.
- למצוא חמלה. שהילדים שלנו ילמדו לתת
את המקום שלהם בתור, את הצעצוע שלהם לילדים