Page 10 - Demo
P. 10
רפואת הנפש.
אבל אנחנו הולכים פה על הדבר המוחלט – הדרך האמיתית. אם אדם נכנס למצוות ולתורה, הוא צריך להגביר בעצמו את הטיפול הנפשי, את הטיפול במוסר. אם אדם רוצה לדעת אם יש לו בעיה נפשית, עליו לבדוק
אם הוא כל הזמן מסתכל על עצמו. אם כן, יש לו בעיה.
אני צריך לבנות את עצמי כשאני מתייחס לאמת אלוקית, שהיא נמצאת חוּצה ממני. ואז האין־סוף הפנימי מתגלה, והוא מוסיף בי בריאות, כישרון ושמחה. זוהי הדרך.
הגדרת המידות – מיקום ה’מידה’ נקראת בשם זה כי היא שיעור
האדם בין קטבים שונים מסוים. ההגזמה היא מחלה. למשל,
של החיים באופן שיהיה אדם שמפזר את כל כספו הוא חולה,
וגם אדם שאינו נותן כלום הוא חולה. יש
מידה כמה צריך לתת. כשאנו רוצים ללכת בדרכי ה’, האין־סופיות שלו שייכת לכול – גם לקמצנות וגם לפזרנות. האמצע, אפוא, הוא נקודת
הכולל הזו, שבה כל האפשרויות כלולות.
שמחה ולא הוללות ולא עצבות...
המידה הבינונית היא ענווה, והכעס המתון. הרמב”ם אומר בפרק ב של שמונה פרקים שמכיוון שהאדם תמיד נוטה אל הקצה, הגאווה היא נטייה טבעית (פשוטה) של אהבת עצמו. מי לא אוהב את עצמו? מתוך שאני אוהב את עצמי אני יכול להפתח לאחרים. הגאווה מקבילה לעבודה זרה. אם נבין מהי עבודה זרה אפשר להבין מהי גאווה, ולכן הרמב”ם אומר שמכיוון שהיהודים מאז מתן תורה נוטים לגאווה, לכן צריך לעשות טיפול במעשים. המידה בנפש היא ענווה, ובהתנהגות המעשית צריך להגזים מול
הגאווה ולהתנהג בשפלות רוח כדי להביא את המידות לענווה.
מסילת ישרים
מאוזן.
10
