Page 11 - Demo
P. 11
הקדמת המחבר
המישור המעשי הוא הענווה, אך בפעולות צריך להיות שפל רוח. בכעס לא פועלים מעשים של כעס.
אם הגעתי ל’אמצע’ במידה, עליי להפסיק את ההתנהגות ה’מחוזקת’ שהביאה אותי לאיזון נכון.
מי שלא שונא את הרע, בתכונות שלו הוא מקולקל. אדם אינו יכול להישאר אדיש לרוע.
[כשהרב מדבר על חסידים שהולכים לקצה – הם לא חולי נפש?] אנשים מבלבלים שלושה מושגים. יש חסידות של היום, חסיד של הרמח”ל וחסיד של הרמב”ם, וכל אחד מהם הוא משהו אחר. אצל הרמב”ם החסיד עושה מעשים מוגזמים כדי לטפל בעצמו. יש חסד אסור של אח ואחותו, כי זו אהבה מוגזמת. החסידות היא דרך טיפול
על ידי מעשים מוגזמים, ומטרתה להביא את המידות לדרך הישר.
הטיפול במידות הנפש נועד לעצב את עצמנו. כך היה צריך להיות החינוך של ההורים והמורים במשך כל הילדוּת, ואז האדם היה ממשיך בדרך זו תמיד. המוסר הזה הוא בעולם הקצוות – העבודה היא להביא אותי להיות ִעם האלוקי שבמרחב, והוא תמיד האמצע: ארץ ישראל, ירושלים וכדומה. מובן שאנו מדברים על אמצע רוחני, והכוונה שהוא כולל את כל הערכים. אתה צריך להיות שייך לאמצע, ואז הקדושה יכולה לחול ואתה מול הקו
זה שאתה באמצע עוד לא התחלת כלום, אתה לא קדוש אלא טהור, אתה דבק עם ה’ בעולם הזה. אבל יכול להיות אדם שאינו עושה מצוות ובכל זאת הוא
באמצע.
האמצעי.
עבודת המידות בשלב הראשון היא לחבר את העולם עם הופעת הבורא, וזו הטהרה, ובשלב מתקדם יותר להתעלות לחסידות
11
ולעולם הבא.
