Page 127 - Demo
P. 127
פרק א- נספחים
הארות לעיון בדברים
תרגום הזוהר
לשון הזוהר
מביאים אדם לעולם. האדם הנוצר משיתוף של הבורא והוריו גם הוא מביא עוד ילדים לעולם בשיתוף עם הבורא, וכך מייצג הוא את ההתמדה של העולם בקשר ושותפות
עם הבורא.
גם כשהוריו נפטרים מן העולם, הקב"ה ממשיך לשמור על הקשר בין הנשמות ומביא את הוריו של האדם מעולם הנשמות להיות איתו
בשמחותיו.
ובזמן הצער שלו אינו מביא את נשמות הוריו שלא יתעצבו עמו, אלא, שהקב"ה עצוב
עמו.
ָבּרוּךְ הוּא ֶשִׁהְשַׁתֵּתּף ַי ַחד ִא ָתּם. ְו ַעל סוֹד ֶזה ָכּתוּב ְבּעֹ ָשׂיו.]
ַעל ַגּב ֶשׁ ַא ָבּא
ִנ ְפְרדוּ ֵמ ָהעוֹ ָלם
ֵישׁ ֶחְדָוה ְבּ ָכל
ֻשׁ ָתּפוּת. ֶשׁ ָשּׁ ִנינוּ, ְבָּשָׁעה ֶשָׁהָאָדם ְמַשֵׁתּף ֶאת ַהָקּדוֹשׁ ָבּרוּךְ הוּא ַבֶּחְדָוה ֶשׁלּוֹ, ָבּא ַהָקּדוֹשׁ
ְל ַגן ֵע ֶדן
ֶאת ָא ִביו
ֻשׁ ָתּ ִפים
ִאתּוֹ, וּ ֵמ ִביא אוֹ ָתם ִעמּוֹ ְלאוֹ ָתהּ ֶח ְד ָוה, ְו ֻכ ָלּם ְמֻזָמִּנים ָשׁם,וְּבֵני ָאָדם לֹאיוְֹדִעים. ֲאָבל ְבָּצַרת ָה ָא ָדם, ַה ָקּדוֹשׁ ָבּרוּךְ הוּא ְמ ֻז ָמּן ֵא ָליו ְל ַבדּוֹ, ְולֹאמוִֹדיַע ְלָאִביווְּלִאמּוֹ.
הוּא ִמ ָשּׁם
ָבּרוּךְ ְועוֹ ֵקר ְו ִאמּוֹ,
ֶשׁ ֵהם
[ְו ַאף ְו ִא ָמּא ַהֶזּה,
ְתּ ִליָתָאה, ְכַּגְווָנא ְדַּאְרָעא. ְוקוְּדָשׁא ְבִּריךְ הוּא ְדּ ִא ְשׁ ְתּ ַתף ַבּ ֲה ַד ְייהוּ.
ְכּ ִתיב
ְו ַעל ָר ָזא ָדּא ְבּעוֹ ָשׂיו.
ְדּ ַא ָבּא
ֵמ ַהאי
ְבּ ָכל
ְדּ ָתֵניָנן,
ְבּ ַשׁ ֲע ָתא ְדּ ַבר ָנשׁ ָשׁ ִתּיף ְלּקוְּד ָשׁא ְבִּריךְ הוּא ְלֶחְדָווה ִדּיֵליהּ, קוְּדָשׁא ְבִּריךְהוּא ָאֵתי ְלִגְנָתּא ְדּ ֵע ֶדן, ְו ַא ְע ַקר ִמ ַתּ ָמּן (ס"א דאודע תמן) ַל ֲאבוּ ִהי ְו ִא ֵמּיהּ, ְדּ ִאינּוּן שׁוָּתִּפין ַבֲּהֵדיהּ, ְוַאְייֵתי לוֹן ִעֵמּיהּ ְלַההוּא ֶחְדָווה, ְוֻכְלּהוּ ְזִמיִנין ַתָּמּן,וְּבֵני ָנ ָשׁא ָלא ַי ְד ִעין. ֲא ָבל ְבּ ָעקוּ ְדּ ַבּר ָנשׁ, קוּ ְד ָשׁא ְבִּריךְ הוּא ַזִמּין ְלַגֵבּיהּ ִבּ ְלחוֹדוֹי, ְו ָלא אוֹ ַדע
ְו ַאף ַעל ַגּב ְו ִא ָמּא ִא ְת ְפָּרשׁוּ ָע ְל ָמא, ֶחְדָוה שׁוּ ָתּפוּ ָתא ֲהִוי.
127
