Page 130 - Demo
P. 130
נספח טו – חופשי ולא מאושר
הרב דיבר בשיעוריו הרבה פעמים על החירות. כאן הוא מביא זווית ראייה אחרת על החירות, שדווקא מביאה את האדם לידי בירור מהצד השלילי. דווקא מתוך אכזבה, קנאה או זלזול.
מה מאפשרת החירות? שלא להיות נעול על עצמך כל הזמן. היא מאפשרת לך להרים את העיניים מעבר למה שקורה אצלך ולהסתכל מסביב. כשמתחילים לראות את האחרים, הדבר יכול להביא לחסד וחמלה, אבל גם לקנאה ויהירות. קנאה היא מידה שלילית, אולם לא פעם היא אחד מהכוחות הגדולים יותר, שיכולים לדחוף אדם לשינוי. חז”ל אמרו: “קנאת
סופרים תרבה חכמה”.
הרב הסביר שהחירות בעצם יוצרת מבט ביקורתי שמחולל אכזבה מן הקיים, ונולד מכך גם הרצון לשפר ולהיטיב אותו. אם היה האדם טבעי כמו שאר בעלי החיים, וכל תחושותיו היו שהעולם הזה הוא ‘זה מה שיש’, שאי אפשר להגביר ולמתוח או להשפיע בתוך הקיים, הוא היה ברייה מאושרת ביותר, שכן הוא נמצא במקסימום האפשרי. כשהוא מביט באופן יחסי, אין
דבר טוב מזה, והיה יכול להתמלא בשמחה.
אבל האנושות בנויה אחרת, היא לא משועבדת אל הקיים אלא היא בעלת חופש גדול ללכת קדימה. כשלאדם יש תחושה וביטחון שיש עולם אחר, העולם הבא, הוא יכול ליצור את היחסיות אל המציאות שבה הוא עומד כעת ואת השקיקה להתקדם ולשפר. נמצא הוא בהווה ובעולם חסר, ומשתוקק ללכת לעולם עתידי שיהיה שלם. יוצא אפוא שהאדם שם כמטרה את העולם הבא השלם ואת השביל והתהליך להגיע אליו בתוך העולם הזה. העולם הזה מאפשר את ההתעלות אל העולם הבא. ומתוך שהמציאות הזו
היא המסלול להביא את העולם הבא, האדם אוהב את העולם הזה.
מסילת ישרים
130
