Page 141 - Demo
P. 141
פרק ב
– היא בעצם שקר ושטות גמורה. זהו הדבר הכי בסיסי של החיים, שאם בפרט מסוים אתה לא מתנהג בזהירות, אתה פחות מבהמה. ישנן מדרגות בזהירות, יש לחיה ויש לאדם. אנו נחפש את הזהירות של הרמח”ל.
בעיקרון אם לחתול יש נפש, הנפש החתולית תניע את הגוף שלו. נראה עוד בהמשך מדוע דרוש שהשכל ינהל את העניינים ולא הרגש או הדמיון, כלומר צריך לשקול כל מה שעושים על פי השכל.
הרמח”ל משתמש בביטוי שלא ילך כעיוור באפלה. הליכה היא ברגל, שזה ‘הגוף’ בנקודה הכי רחוקה מהמוח. הרגל היא דבר ששולט על האדם. קשה לו לשנות את ההרגל אף שפעולה כזו יכולה להיות מסובכת. במיוחד אם
ההרגל הוא במחשבה.63
יוצא שההפך מן הזהירות הוא ההרגל, השעבוד אל הגוף. לזה הרמח”ל קורא עיוור באפלה. מה אכפת לעיוור מן האפלה? הגמרא מדברת על עיוור שהולך עם אבוקה באור ושואלים אותו למה הוא הולך כך, והוא עונה: כדי שיעזרו לי. מי שאינו מחפש מה לעשות, אינו יכול להתקדם. אפילו אם יאמרו לו שהוא טועה, אין לו השכל לשמוע. לא משנה אם הלימוד הוא מתוך ספר או ממישהו אחר, אם אתה לא זהיר אתה לא עושה את החשבון
של המעשים שלך.
הגמרא אומרת שאסור לעזור לאדם שכזה, אסור לרחם על מי שאין בו דעת. צריך לפתח בו את הדעת.
הידיעה אינה מספקת, צריך לבנות את האישיות באופן כזה, שלא יתכן
63. מסילה היא סוג של דרך. בדרך הולכים בדרך כלל. ההליכה מתקיימת בזכותן של הרגלים. אנחנו רוצים ללכת (להתקדם) תמיד (רומז להתרגלות והתקבעות) קדימה. שני ההפכים של התנועה הזו נכנסים בתוך ההגדרה של הרמח”ל. אחד הדברים הבולטים בדבריו של הרב צוקרמן עד עתה במסילת ישרים ובעוד הרבה מאוד שיעורים שנתן הוא ההתקדמות וההשתלמות האנושית והאישית של כל אדם. גם כאן הרב מחדד את המושגים ‘שירגיל האדם את עצמו’ כמושג חיובי שאינו בולם את נפש האדם אלא מפתח אותה.
141
