Page 140 - Demo
P. 140
בדרך שהוא נבנה. חובה שתהיה לו אדיבות לעצמו גם כשהוא לבד עם עצמו בחדר. אתה צריך להיות כזה! האדם חי בנפש. הנפש בכוחה להשכיל, וזה מאפשר לאדם להתעלות, כי על ידי השכל הוא יכול להשכיל בכל הידיעות.
אם אדם מפגר, השכל שלו אינו מתפתח. הוא חי אבל באופן מוגבל.
[כאשר הנפש משכלת, זה חלק ממנה?] כן, את כל מטען החיים והתכנים שיש באדם השכל מוציא אל הפועל, וכן הרגש והדמיון – כולם דוחפים להוציא את זה לפועל בגוף.
הרמח”ל רוצה לומר שהזהירות חייבת לחול על מעשה. הוא אומר שצריך לבדוק מהו עניינה של הזהירות בעולם המעשה. מכיוון שזה עניין אחד, לכן זה פועל גם הפוך. מידת הזהירות היא הדרך הנכונה לבנות את החיים
המעשיים, גם כשאתה עושה זה מקנה לך זהירות.
[יש קשר בין זהירות לזוהר?] זה דבר נכון ויפה מאוד, וזה לא הפשט, אבל נראה את זה מייד.
[מבחינת המידות דרך האמצע היא הוצאה לפועל. גם במושכלות זה ככה שהוא מתוודה עליהן?] הכול טמון באדם. הילד בבטן אימו יודע את כל התורה כולה, הכול נמצא בנו, ואנו עושים יש מיש – מוציאים אל הפועל על ידי לימוד, רגש ושכל. התורה היא הטבע שלנו, בכך שהיא ברמ”ח האיברים. היהודי בא מאימא יהודייה, כי
זה הטבע.
הרב חוזר לקרוא את הפסקה – מעשיו וענייניו בכל עניין שקשור לעולם הזה צריך להיות במידת הזהירות. נזהר הוא לשים שכל ולב!
הוא רומז שהזהירות עוסקת בלאווים – בדברים שאסור לעשות. מכיוון שהאישיות בנויה מנפש וגוף, אם הפעולה תהיה ללא זהירות – שכל ונפש
מסילת ישרים
140
