Page 161 - Demo
P. 161
פרק ב-נספחים
נספח ב – עיצוב בעצמי
בתחילת השיעור חידד הרב מחדש את נושא עבודת המידות, לפי מה שנלמד עד עתה בשיעורים, ומיקד את נושא ה’אדם והרגליו’. הנקודה המשמעותית ביותר בחידושו של הרב היא שהאדם צריך לשנות את עצמו באופן קבוע ולהרגיל יותר את עצמו בבירור מעמיק ומרחיב. המילים המורכבות הללו מחברות שני הפכים, שכשמשכילים בהם נוגעים בעניין
עבודת המידות.
הרב מגדיר את הזהירות כמחשבה שפותחת את מבטו של האדם במעשיו ומפקחת ומפתחת שלא יהיו מעשיו סתמיים, לא יהיו בלי הסבר וחסרי כיוון. נלמד איך הפעולות הללו באות לידי ביטוי:
מפקחת – שלא יעשה דברים שהם לא הגיוניים. ומהו ההיגיון? באופן טבעי, הכוונה היא שלא יסכן את עצמו בעניינים שפוגעים בעצמותם של החיים, אבל באותה הדרך לא יסכן גם את דרך החיים הרוחנית שלו. לשם כך נדרש הוא לדעת את היגיון הקודש של התורה, שמבהירה מה נכון ואמיתי ומה
שקרי ומעוות.
מפתחת – כאן עומדת העמדה ההפוכה ל’פיקוח’, פיתוח! כשיש לאדם מחשבה ושכל, הוא לומד, חוקר ומתחדש בעניינים שלא הכיר וידע קודם לכן. הידיעות הללו מייצבות את עולמו במקום אחר משהיה קודם, ולכן הפיקוח, שרוצה לראות שלא ‘סטית’ מגבול ה’נכון’, מופתע מ’נכון’ חדש.
הפיתוח מאתגר את הפיקוח.
איך אפשר להרכיב את שתי התכונות הללו ביחד, את אותה החוכמה שפעם אחת מרחיבה ופעם שנייה יודעת מה אמור להיות? הרב צוקרמן עונה שזוהי מידת הזהירות, שהשכל מזהיר על הגוף. לקראת סוף השיעור הרב התייחס גם לכך באופן אנטומי–רוחני בהגדירו את ההשפעה ההדדית
161
