Page 162 - Demo
P. 162
שבין המוח והלב. המוח יודע והלב מבין. הבינה היא נקודה נפלאה, שבה הדעות וההחלטות הופכות לרגש המוטבע בתוכיות הבשר.
זוהי נקודת האדם – היכולת לשנות את הטבע!
על האדם להרגיל את הגוף שלא להיות בנטייה גופנית שבה יצא לעולם, אלא בנטייה שאני החלטתי ולמדתי שהיא מה שמתאים לי, ואני מכוון את גופי לשם.76 הדרך שתעבור מחשבה מנקודה רוחנית עליונה, דרך כל כוחות הנשמה אל הנפש, ובה תטביע את חותמה בדמי ובשרי, היא החיבור של שמיים וארץ שמתקיימים באדם הלכה למעשה. זה לא קורה באופן
אוטומטי אלא מתוך בחירה והחלטה.
כשמביטים מלמעלה למטה, זה די ברור וגם נתפס הגיוני בעינינו, אולם איך זה נראה מלמטה למעלה? הגוף מחכים! הוא מפתח תכונות שהושפעו לו על ידי השכל, ומעביר אל המחשבה את הדברים באופן אחר. הוא מלא בענווה, גבורה, או כל מידה אחרת שפיתח האדם בעצמו. לכן אפשר לומר שהזהירות הגופנית היא אקטיבית, שבכל מפגש של החושים היא מביעה את מה שלמדה ונמצא בתוכה, ואילו הזהירות המחשבתית היא פסיבית,
שרק משגיחה שהאדם לא יסטה מן הדרך המקובלת למקומות מסוכנים.
אז מה תעשה המחשבה שלו לפני כל דבר? תגרום שישפיע על עצמו, ינווט את ציר ההתקדמות שלו למקום ראוי, ובתנאי שהוא עושה זאת בחוכמה, בבחירה ומתוך מודעות מהי האמת.
76. מצאתי באדיר במרום את הנקודה הזו, כפי שהרמח”ל מתאר אותה באדם: והנה כאן נעשה התלבשות שלם של הנשמה בתוך הגוף למטה ולמעלה, והיינו, ויפח באפיו נשמת חיים, ואז, ויהי האדם לנפש חיה, והוא בחי’ השליטה ששולטת הנשמה בגוף ומזככת אותו כידוע. ומכאן ממש בא הדיבור באדם, שלפי שאין הנשמה שולטת כל כך בבהמה כמו באדם, כי הבהמה - שור בן יומו קרוי שור (ב”ק ס”ה ע”ב), ואין שייך יותר תיקון. אך באדם, אדרבא בעבור זה הושמה [הנשמה] כדי שתטהרהו ותזככהו, על כן הבהמה אינה מדברת והאדם מדבר. וזהו ענין התרגום, לנפש חיה - לרוח ממללא. ואז (הוק) [הוקבע] אפילו למעלה בחי’ הדבור, שמה שהיה רק בסוד המחשבה - יהיה בסוד הדיבור ממש, שבו הנשמה שולטת בגוף. וזאת היה הכונה המכוונת כנ”ל, למען החזיר
המושרש בגוף לטוב של הנשמה. ולכן משם והלאה יוכלו להיות הזיווגים בסוד דיבור.
מסילת ישרים
162
